הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

דובדבנים

     
חגית פרידלנדר    30.06.09
הדובדבנים בשוק תרשיחא הזכירו לחגית פרידלנדר סיפור שמתחיל כך: "שנים היו שרויים בצנצנת. דובדבנים אדומים בוהקים ביופיים. שלמים. סמוקי לחיים"...






 

 

הרוכל בשוק בתרשיחא - שהכריז על מרכולתו בקולי קולות תוך שהוא ממלא מיכלי פלסטיק בכף גדולה שפע של דובדבנים בוהקים באדום - הזכיר לי שעונת הדובדבנים שוב איתנו.

 

אצלי עונת הדובדבנים מציפה סיפור ישן. בכל פעם שהוא מתגלגל לעיני אני מבינה שאפשר להבין אותו בדרכים שונות ממה שהתכוונתי לבטא באותה עת.

דומה הדבר לציור מופשט שהדרך להתבונן בו ולחוותו היא מתוך עולמנו שלנו, גם כשהאמן התכוון למשהו אחר. בעיני שלי זה מרתק לנסות ולחקור עבודה שאינה מוגשת "פתורה", כי אז היא מפעילה ויוצרת אצלנו דואט נפלא בין הסקרנות והדמיון.

 

סיפור הדובדבנים שלי נחשף וצורף לראשונה לתערוכת ציורים קטנה בנושא האדום האדום הזה. לאחרונה קראו אותו מספר אנשים שהגיבו לו כל אחד בדרכו שלו.

אמש, לפני פרסומו כאן באתר ורדים.נט, קראתי בו שוב והיה לי מוזר לגלות שגם אותי הוא מוביל למקום אחר, כמשהו שמתאים עצמו למצב תודעה שונה.  ואתכם?

 

 

 

 

דובדבנים

(דובדבנים רקובים, או לחילופין: החיים מחוץ לצנצנת/כוח שאול)

 

 

שנים היו שרויים בצנצנת. דובדבנים אדומים בוהקים ביופיים. שלמים. סמוקי לחיים. מחוייכים. היו כעוברים ברחם אימם. טופלו בדאגה. נולדו מאהבה. נדמה היה שרק אהבה גדולה יכולה לחזקם ולשמרם. ואכן, בתוך הצנצנת הרגישו מוגנים ושבעים. היא היתה כל עולמם. בוקר בוקר השכימו קום. שחו במים החמימים והקפידו לשמור על כושר. גם אם פה ושם לחץ והרגישו חנוקים, הביטו בחיים שמחוץ לצנצנת, אך תמיד ידעו שמחוץ למים המבורכים, החובקים אותם בחום - בשביל דובדבנים כמותם אין חיים.

קרני אור הבוקר האירו אותם והם נראו יפים מתמיד.

ודאי היו יפים מהם. בצנצנות אחרות. ואולי היו גם אחרים, צעירים וחטובים שנופפו בזרועותיהם לאות ניצחון בין עלי העצים. ואילו הם כבר עולי-ימים ולמרות זאת, כיוון שטופחו, יופיים נבע מאושרם. והם היו שמחים בחלקם.

בימים מהורהרים, ככל שגברה אמונתם כי שפר עליהם גורלם, נשמו נשימה עמוקה, מילאו ריאותיהם ועצמו עיניהם מאושרים. מי שהקפיד להתבונן, גילה שחיוך סמוי ומרוצה שב לעטר את שפתותיהם האדומות. בעונת הקיץ החמה הקפידו לצאת אף לשחיות לילה. מכל הלילות אהבו את אלה שירח מלא עקב אחריהם באהבה וליווה את אושרם.

כל מי שהיה מחוץ לצנצנת תהה עד מתי יכולים דובדבנים ברוכי שנים לשרוד בתנאים משמרים שכאלה. מה סוד הנוזל שנותן להם חיים טובים ומפנקים שכאלה?

 

והנה יום אחד, ללא הכנה מוקדמת וללא כל התראה, הוסר מכסה הצנצנת.

מבוהלים הביטו הדובדבנים ומיקדו מבטם אל-על, מתאמצים לזהות את מהות השינוי שניכפה עליהם. אויר חדש נכנס לצנצנת ועכר את חייהם השלווים. יד נעלמה טילטלה את כל שנראה שלם עד כה ופגעה בשלמות החיים שבצנצנת. לא עוד ביטחון אין קץ. לא עוד חיים בבועה.

ימים אחדים היו שרויים במצוקה קיומית. גופם התכווץ מפחד.

לפתע היו ככל דובדדבן בגילם. מעט מקומט. דהוי משהו. מריר.

זכרונות על ימים של פריחה הציפום ודמעות רבות נמהלו במים המבורכים ששמרו על טריותם שנים. העתיד הלא נודע נראה מאיים מתמיד. גורלם נחרץ. נכון שהגרעין בתוכם היה חזק ומלא כוח, אך קצרה ידו מלהושיע. סימני הריקבון לא אחרו לבוא. גופם נחלש. כל כוחם נטשם. האם היה זה באמת רק כוח שאול?

                                                            





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
9
הדובדבן שלי
רוזי 02.07.09 16:44
8
דובדבנים
ליזושה 02.07.09 13:47
7
דב דבן הנדבן
יש אל 01.07.09 09:32
6
דובדבנים
יוסי 01.07.09 06:54
5
דובדבנים
יעל 30.06.09 23:13
4
הדובדבנים
רז 30.06.09 19:53
3
הדובדבנים......
עובדיה 30.06.09 19:25
2
דובדבנים ...בשידור דור שלוש וחצי
נושי 30.06.09 19:16
1
דובדבנים
אייל 30.06.09 18:18