הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

דברים

     
חגית פרידלנדר    27.07.09
ובמה אנחנו עסוקים? וככל שכוחותינו כלים אנחנו משופעים ביותר חפצים? מה הם ממלאים? כמה אנחנו מתחלקים? לשם מה נאגרים הדברים?




חגית פרידלנדר

 

 

מוצרי הצריכה בעידן שלנו תמיד גרדו את דפנות מחשבותיי, בעיקר בימים שאפשרויות הצריכה הצטמצמו והחיפוש אחר מזון לנפש החליף את החומר המרפד את החיים והופך להיות מושא נכסף של החסרים אותו.

ספר בשם "הדברים" של ג'ורג' פרק השיק להרהורי באותם ימים של חיפוש.

בספר מתוארת דיוקנה של חברת צריכה. הגיבורים שלו הם סילבי וז'רום, צעירים מהמעמד הזעיר-בורגני העסוקים בצבירה ובקניה של חפצים... האמצעים והתשוקות מתאימים אלה לאלה בכל עניין ובכל זמן והם מכנים את האיזון הזה בשם "אושר".

האומנם?

ואולי לא היו הדברים מעולם... אך זה רק בשיר הידוע... כי העולם שלנו מכיל המוני המונים של דברים. כשהייתי בוועדת קישוט בבית הספר בין כל הפתגמים שתליתי על הקיר מעולם לא נפקד מקומו של: "אם אין קמח אין תורה"... ובכל זאת האם יכולים אנו לבחון אם באמת יש צורך בכל כך הרבה קמח במתכון הסודי של החיים המאושרים?

 

בהקשר זה מצרפת כמה מילים שרשמתי תוך כדי עזרה לחברה לפרוק תכולת בית. היא הגיעה ארצה אחרי מספר שנות שליחות בחו"ל וכמות הארגזים שהיה צורך לפרוק הייתה רבה יותר מהמילים המתישות המתארות את תכולתם...

יותר מכל זכורה לי תחושת הלאות שהתמקמה בתוכי מהולה אפילו בתחושת החמצת החיים האמיתיים.

 


 

 ***

 

הררי ניר חום ממוחזר, קרטונים גליליים, פסולת ניר מתולתלת, הקיפו שתי דמויות קטנות וחרוצות שנברו ביניהם.

שתי החברות גילו עולמות שלמים בעבודה טרחנית של פירוק תכולת בית, תכולת חיים. מחזור נוסף תם, אחר מתחיל. ממש כמו סוף הקיץ שניבט מהחלון והסתיו שפותח שנה חדשה בירושלים.

הן נשמו מלוא הריאות אויר ירושלמי שנדחס בדירה קטנה, בקומה רביעית, ללא מעלית. הביטו זו בזו וכמו בתחילת כל דרך השקיעו מלוא מרצן וטבעו בים החפצים. תנועותיהן זריזות ויעילות, סקרניות וחשדניות כאחד, חשפו כל כלי וכלי בעדינות המתאימה.

כל נר וכל בית נר. בכל צבע ובכל צורה. בכל גודל ומכל ארץ. כל סכו"ם בשרי וחלבי, חלבי ובשרי ושוב בשרי ושוב חלבי.

כל צנצנת וכל אגרטל. מזכוכית, פורצלן ומחרסינה, עגלגלות ומיתמרות.

כל צלחת וכל צלוחית, עם פס זהוב בשוליים, עם דוגמא אתנית, בצבע תכול או בדגם פרחוני. ושוב בשרי ושוב חלבי. ולאורחים רמי מעלה. וליום יום. כולל הסטים שניתנו במתנה לחגים. ואלה של פסח.

כל כוס וכל ספל. לקפה, לתה, לשתיה קלה. מקרמיקה מצוירת ומזכוכית. גבוהות ויותר גבוהות, רחבות, קטנטנות, מחוספסות, עם ידית ובלי ידית. כל גביע וכל כוסית. ליין לבן, ליין אדום, עם רגל שחורה ורגל כחולה. לליקר, לוויסקי, לקוניאק, לשמפניה, למרטיני - שורות-שורות שבירות ונוצצות. כל סיר וכל מכסה ועוד מכסה ועוד מכסה.

כל מגש וכל קרש, כל מפה וכל מפית וכל מפית וכל מפית וכל מפית. כל תבנית וכל קופסא. כל קערה וכל קדירה.

הכל מכל. והרבה. ועוד. ולא יודע שובע.

הידיים מאטות את הקצב. כל ארגז שנפתח מיד נדחס בערימת הנייר העוטף. מצאו עצמן שוב עם ארגזים. מלאים. בנייר ממוחזר שעטף מצבור של חפצים. מחזור נוסף של חיים מתפרק ונחשף במערומיו.

ככל שפורקו חבילות החיים, המחשבות לא אחרו לבוא והן שכנו מבוישות בקדמת הראש וחרשו קמטים של שאלה במצח.

ממה הם מגנים עלינו כל החפצים? למה אנחנו אוגרים? למה קשה לנו להיפרד? למה רוצים עוד? ולמה דווקא נרות או מפיות או סכו"ם?

ובמה אנחנו עסוקים? וככל שכוחותינו כלים אנחנו משופעים ביותר חפצים? מה הם ממלאים? כמה אנחנו מתחלקים? לשם מה נאגרים הדברים?

היה שקט של עייפות. של ייאוש. של ציפייה. ארגז נוסף מחכה לפורקנו. אולי משהו באמת חשוב ייחשף עתה? כמה חשוב הוא יכול להיות?

לולא כל הדברים במה יתמלא החלל שייווצר?

 

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
8
שכונת הארגזים
חסוי מהעבר 28.08.09 07:14
7
שמירת דברים
תמר 10.08.09 19:43
6
ובגדים?!
נעמי 29.07.09 20:11
5
דברים
חיה 29.07.09 15:14
4
דברים בגו....
יש אל 27.07.09 23:48
3
דברים
ארנון 27.07.09 21:34
2
דברים
יעל 27.07.09 15:36
1
לשם מה צריך כל כך דברים שבחומר
רז 27.07.09 13:49