הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

קו ברור של משיחיות קיצונית

     
סיוון יחיאלי    12.11.11






קו ברור עובר בין ברוך גולדשטיין, הרוצח ממערת המכפלה בשנת 1994, לבין יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה בשנת 1995, וממשיך למבצעי פעולות תג המחיר בשנת 2011.

כ-500 שנים לפני הספירה, בג' בתשרי, נרצח גדליהו בן אחיקם. נציב יהודי אשר מונה על ידי הבבלים. חכמי היהדות הבינו כבר אז שרצח פוליטי בעם ישראל, מן הראוי שייזכר לדראון עולם. בעקבות מותו קבעו את צום גדליהו. בכל שנה יהודים דתיים צמים לזכר האירוע אשר זעזע את העולם היהודי העתיק.

כך פתחתי את דבריי בטקס הזיכרון ליצחק רבין, לפני שנה. והנה השנה, קדמה לדברים ההשוואה המצמררת, שערכו תלמידי חטיבת הביניים, בין הרצח של הנציב מהעת העתיקה, לרצח של ראש הממשלה, בן זמננו.

יש תכלית ליום הזיכרון הזה והתכלית איננה רק זכרו של רבין האיש. מאוד חשוב לנו שבני הנוער, שלא ידעו את רבין, ילמדו עליו ועל תרומתו המרכזית, לעם ולמדינה. אולם בנוסף חשוב לנו להבין ולעקור מן השורש את התופעות, אשר הפכו רצח פוליטי למעשה לגיטימי בחוגים מסוימים, ואני מדגיש בחוגים מסויימים, של היהדות המשיחית.

נשאלת השאלה האם מדינת ישראל התמודדה, האם מדינת ישראל מתמודדת, עם אותם "אנשי דת" במרכאות, אשר הסיתו ועדין מסיתים, לרצח ופגיעה בחפים מפשע בשם הדת.

בני הנוער מחטיבת הביניים טרם נולדו, כאשר נפסקו פסקי ההלכה הרצחניים, דין רודף ודין מוסר. קו ברור עובר בין ברוך גולדשטיין, הרוצח ממערת המכפלה בשנת 1994, לבין יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה בשנת 1995, וממשיך למבצעי פעולות תג המחיר בשנת 2011.  קו ברור של משיחיות קיצונית, אשר אינו מבחין בין דת לבין חוק ואשר החיל ציווים תאולוגים מוחלטים על מציאות פוליטית פרגמתית.

זוהי אמת קשה ולא נוחה, אבל לא נברח ממנה. אמת שאינה תקינה פוליטית. אמת המתבוננת במאבק בין הטוב והרע, בין האור והחושך בעם היהודי. ובני האור שלנו, בהם גם חילונים וגם דתיים, בני האור הם גם ימניים וגם שמאלנים. בני האור הם הרוב הגדול והדומם של האזרחים מצייתי החוק בחברה הישראלית.

מולם עומדים בני החושך, קבוצה קיצונית אשר עבורם מדינת ישראל, המדינה הדמוקרטית, מדינת החוק, מהווה כר נוח לפעולה אלימה, המונעת מעיוות קשה של דת משה. זה לא נגמר עם רצח רבין. פעולות תג המחיר ממחישות, כי יש בתוכנו קבוצה אלימה ומסוכנת, אשר הצמיחה וממשיכה להצמיח עשבים שוטים.

למרבה הצער, פעמים רבות נצבע המאבק בצבעים של מאבק בין דתיים לחילונים. זוהי אחת הסיבות שכל כך קשה לנו לגעת בנושא. כל כך קשה לקיים את הדיון הנוקב והחיוני להבראת החברה הישראלית. אין טעות גדולה מזו ואסור לנו לקבל זאת.

יום הזיכרון ליצחק רבין מקבל משמעות אחרת, כאשר לצד זכרו של רבין הלוחם בלטרון, החברה מחליטה להתנגד לקיצוניים ולהילחם על שלטון החוק.

יום הזיכרון ליצחק רבין נשמע אחרת כאשר לצד נאום הר הצופים, אנו מחנכים את עצמנו להציב גבולות ברורים בשיח הציבורי.

יום הזיכרון ליצחק רבין מרגיש אחרת כאשר 16 שנים לאחר "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", נשמעת מפי בני הנוער שלנו אמירה ערכית, חדה וברורה.

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
אין תגובות לכתבה