הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

אבי וילק ז"ל

     
אלי מלין    14.11.11
דברים עם פטירתו של אבי וילק ז"ל






אבי וילק היה מנהל השירות הפסיכולוגי החינוכי הראשון במעלה יוסף. הוא מילא תפקידו זה בין השנים 1971-2009 במשך כ-37 שנים. תקופה ארוכה, מורכבת ורבת אתגרים לעוסקים במקצוע חשוב ורגיש זה.

אבי ליווה את האזור במשך כל השנים האלה בשגרה ובחירום כשהוא מנצח על עבודת הצוותים הפסיכולוגיים, מקפיד על הכשרתם והדרכתם ובה במידה עושה הכל לקיים למידה, הסברה והנחייה לצוותי החינוך של בתיה"ס והגנים.

אבי היה ראשית לכל אדם. כן, סקרן, מקשיב, נאמן וחברותי לסביבה.

תכונות אלו סייעו לו רבות במלאכתו המקצועית. הוא היה מקצוען אמיתי שיודע להתעדכן בנעשה בתחומו בקצב מעורר קינאה. היה ידען גדול בפסיכולוגיה חינוכית ודעותיו שנשמעו מעל כל במה היו עקביות ומבוססות על אמונה שלמה בעמדותיו. וכשהאמין גם לא חשש מעימות אנטלקטואלי.

כמנהל השרות הפסיכולוגי היה אחראי ביותר. קפדן ומתועד עד לאחרון הפרטים. הקדיש זמן מאוזן לניהול, קריאה, חשיבה והתייעצויות עם עובדי מערכת החינוך.

עיתות החירום במעלה יוסף חזרו מדי כמה שנים וחייבו התערבויות של השרות הפסיכולוגי בקרב ילדים, נוער, עובדי הוראה והורים. אבי לא היסס והגיע לכל מקום משבר: ילדים ששכלו הורים, נפגעי חרדה, בעיות משמעת, ישובים שספגו קטיושות ועוד. ובכל אלה סייע ככל יכולתו בהרגעת המצב.

ניסיונו הרב של אבי נתן לו מקום של כבוד בקרב עמיתיו הפסיכולוגים מכל חלקי הארץ ולא פעם יצא ביוזמות אזוריות בשיתופם של רשויות שכנות. יוזמות בהן ניכרות טביעות אצבעותיו.

כראש המועצה האזורית מעלה יוסף, אני מבקש להביע בשמי, בשם המחלקה לחינוך, השרות הפסיכולוגי וכל עובדי מערכת החינוך במעלה יוסף תנחומים ורגשי צער על לכתו ללא עת של אבי ולאחל לדבורה ולבנות שלא תדענה עוד צער.

אבי קרמפה ראש המועצה האזורית "מעלה-יוסף"

 

 

 

 

 

לאבי היקר!

לכתו של אדם מוכר גורם לנו לאבד משהו מתוכנו והדבר נכון עוד יותר כשאדם כמו אבי הולך לעולמו.

ברגע קשה ובלתי ניתפס זה, אנו רוצים לספר על אדם חם ורגיש שהיה מלא כבוד ואמפטיה לסובבים אותו, שזכינו שידריך וילווה אותנו בצעדים הראשונים בארץ ובמקצוע. גישתו החיובית האין סופית לחיים ולמקצוע אפשרו לנו לראות אנשים ולא בעיות, נפשות  ולא רק מקרים. לראות את הסיפור האישי בכל אדם, ילד, הורה או עמית.

ההתעקשות של אבי לראות תמיד את החיובי אפילו במצבים הכי קשים לימדה אותנו פרק חשוב בהבנת מהות המקצוע ויותר מזאת, הגדילה את סיכויי ההצלחה והריפוי.

יחד עם זאת עבודתו של אבי תמיד הקרינה יושר, הקפדה על הפרטים הקטנים, הגינות ומקצועיות.

אבי! למדנו ממך הרבה כאדם וכאיש מקצוע. שנאת את הביקורת לשם ביקורת ולמדנו ממך שאם איננו יכולים להגיד על אדם דבר שיקדם ויעצים אותו, עלינו לשתוק.

קשה לנו מאוד לחשוב ולדבר עליך בלשון עבר. אבל פועלך ואישיותך תמיד יהיו בליבנו.

לדבורה לבנות ולכל משפחת וילק, ביום קשה זה קבלו את השתתפותנו בצערכם.

דברי ההספד לזכרו שנאמרו על ידי זקי אוחיון בשם שפ"ח מעלה יוסף

 

 

 

אבא היקר,

הלילה נפתחו ארובות השמים, קול תרועת ברקים ורעמים וגשם בכו לך.

אבא טוב, תודה לך על השנים הנפלאות שהענקת לנו. מגיל צעיר חינכת אותי לאהבת האדם והמולדת, לנתינה ויצירתיות, חינוך להישגיות, לעמוד על שלי אך גם לדעת לוותר.

איש משפחה למופת, בעל, אבא וסבא אהוב ואוהב. לימדת את בועז שחמט ושיחקת איתו ועם ליבי גם דרך הסקייפ.

בן לניצולי שואה – התייתמת בגיל צעיר והפכת לראש המשפחה לאמך ולאחותך. שמרת עליהן ועזרת להן באהבה אין קץ.

גם בתחום המקצועי נתת את כל כולך. היית אוזן קשובה לכל מטופליך והצלת רבים ממצבים קשים. הדרכת דורות צעירים של פסיכולוגים, ערכת סדנאות והרצאות. פתחת את ליבך והעמסת עליו לא מעט.

שנים רבות נהנית להיות חלק ממקהלת הזמר, אהבת מאוד לטייל, לשחות, יוגה, טאי צ'י ומדיטציה.

בשנתיים האחרונות חלית ואנחנו ניסינו לעזור לך, לעודד אותך, לחבק ולאהוב, ואתה, בדרכך ה"פולנית" לא אהבת "להכביד" או "להטריח".

אבא שלי, לא אשכח את ילדותי הנהדרת בנהריה מול הים. בעיקר אהבתי כשהיינו הולכים כמעט כל אחר צהריים יחד שנינו לים. היינו שוחים עד תחילת המים העמוקים ואז אמרת לי לחכות לך עד שתחזור מהשחייה לעומק. לעיתים קרובות דאגתי לך שלא תחזור, הים היה סוער וגלי אבל אתה תמיד חזרת. היית תופס אותי בהפתעה, שם אותי על הגב ושוחה איתי אל חוף מבטחים.

היום בגרתי ואני עומדת לבד על חוף המבטחים.

אני משחררת אותך אבא, שחה לך, שחה אל האור.

אוהבת ומתגעגעת,

בתך הבכורה, חגית

 

 

 

 

 

 

אבא אהוב,

כל הגוף שלי כואב, בא לי לצעוק חזק חזק ושתחזור, לא רוצה להיפרד ממך.

תראה כמה אנשים אוהבים אותך ובאו לכאן היום.

לכולם יש רק דברים טובים להגיד עליך. מספרים כמה עזרת להם ואתה כל כך צנוע, לא סיפרת מעולם.

אני מקווה שאתה מסתכל מלמעלה ובוכה דמעות של אושר, מקווה שלא כואב לך יותר.

אבא שלי יקר, אני מודה ומעריכה את המתנות שנתת לי. הרגישות, החוכמה, ההקשבה, החיבוק והאמונה בטוב שבאדם. העיניים שלך תמיד טובות ומאירות לכולם.

אני יודעת שאתה גאה בי ואני אמשיך ללכת בדרכך ואקשיב ללבי כמו שאתה ידעת להקשיב.

אבא – אני אוהבת אותך, אתה היית מושלם עבורי בדיוק כמו שאתה, כמו שאמרתי לך תמיד.

אל תפחד אתה לא לבד, כל המלאכים מחבקים אותך.

אוהבת,

בתך אריאלה

 

 

 

לדבורה, חגית ואריאלה,

אנו משתתפים בצערכן במות הבעל והאב היקר – אבי. מתקשים להאמין.

שנים ישבתי בחזרות של חבורת הזמר ליד אבי. בתחילה הגיע איתך ובשנים האחרונות הגיע לבד. בכל הופעות החבורה, אנחנו הבסים, עמדנו ביחד.

"מה נשמע?" "הכל בסדר?. חיוך ושיח בקול שקט גם כשהיו אירועים סוערים בישוב. אף פעם לא בהתלהמות. היו נושאים משותפים עליהם דיברנו, על התייחסות הציבור החילוני לדתיים בישוב, מיעוט שהעכיר את האווירה והקצין דעות.

התנהלות ראש המועצה מול המוסדות, מול התושבים. האם עדיף להצטרף למעלות, כיצד להתקרב ולהשלים עם סטף.

זוכר את החוויה המשותפת של החבורה, בנות הזוג ובני הזוג בצפון איטליה, בפסטיבל חבורות הזמר. היינו כולם בהיי. נופים, מוזיקה.

הנסיעות באוטובוס, ההדרכה הנפלאה של גבי זוהר וההתעניינות של אבי בכל נושא ובמיוחד בהיסטוריה של עמנו.

הוא יחסר לכולנו ובמיוחד לכן.

אריה זוהר

 

 

 

אבי,

ראה, אפילו השמים בוכים יחד עם כל אוהביך שבאו, נקבצו מכל קצות הארץ שואלים לאן נעלמת? הלו עוד רגע תחזור עם החיוך המבויש והטוב כאילו מה? לא התכוונתי.

באישון לילה התיישבתי לנסות לכתוב עליך בלשון עבר ולא הצלחתי. זה פשוט לא נתפס! זה לא יכול להיות! הלו, שלשום בערב עוד שיחקנו ברידג' ביחד, במוצ"ש נסענו יחדיו להצגה. אתמול התכוננו ללכת לסרט ובעוד כמה שבועות לנסוע יחד לסמינר השנתי של הפסיכולוגים החינוכיים..

לא, אני עוד לא מוכן, לא רוצה להפרד מ-36 שנות חברות איתך עם מאות שעות בטיפול משפחתי, בהדרכות, השתלמויות וסמינרים ועם רעייתך שתחייה – אשת חייל אמיתית שהיתה שם תמיד לצידך בטוב וברע. אתה שתמיד לימדת כף זכות על כל אדם... עם החוכמה והצניעות וטוב הלב הבלתי נגמרים... איזה בזבוז, איזו החמצה... אז תסלח לי אבי שאני פשוט לא יכול להספיד אותך היום, למנות את שבחיך, עוד לא עיכלתי. קשה לי להאמין כי בשבילי אתה עוד כל כך חי ונוכח. במקום זה בחרתי להקריא את מכתב הפרידה של מרקס כאילו אתה הוא זה שכתב אותו.

---------------------------------------      

עכשיו, אני חושב שהיית שם איתו...

אבי, נוח על משכבך בשלום – נשמה יפה, טובה ופצועה – כמו כולנו!

שלום חבר יקר!

תחסר לי מאד... תמיד.

יאיר עמנואל

 

 

 

לאבי, חבר שלי יקר,

אני עומד המום וכואב ממותך הבלתי אפשרי מבחינתי, לפני קברך הטרי ואיני מאמין, רק לפני מספר ימים שוחחנו בטלפון וסיכמנו שבקרוב קרוב נפגש אצלך בבית, כפי שאנו נוהגים מימים ימימה. והיום אני נפרד ממך לעולמים!

חלום בלהות, אמת איומה, מרה וכואבת לי, בלתי נתפסת בעליל.

אבי החבר הטוב, הצנוע, נעים ההליכות, הידען והחייכן המשרה סביבו ובקרבתו שמחה ורוגע...

קשה לי מאוד, אבי ולכן לא אכביר במילים ואשאיר זאת להרבה אחרים שהוקירו פועלך רוב השנים בשרות הפסיכולוגי של מעלה יוסף ומחוצה לו, שיספרו על המעלות הטובות למכביר בהן ניחנת, עבורי זה הרבה הרבה יותר מזה, איבדתי בחטף חבר חם וטוב ואני לא מאמין...

היה שלום אבי, חבר יקר שלי, שכב במקומך החדש באדמת כפר ורדים שכה אהבת בשלום ובשלווה ותשאר לעד לחיות בזכרוני.

תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

שלך חברך תמיד,

אהוד גרשוני

 

 

 

לזכרו של אבי וילק היקר

                                                                              

                                                                              איש עדין בעולם גס.

                                                                              איש מעונה וגיבור.

                                                                              מתמודד עם כוחות השחור בתוכך.

                                                                              מתמודד על הגינות וחמלה.

                                                                              מנצח פעם אחר פעם.

                                                                              המוות חשוב לחיים אומרת קובלר

                                                                              רוס: "כשאתה נכנס למערבל,

                                                                              אתה יכול לצאת ממנו כאבן

                                                                              מרוסקת או כאבן מלוטשת

                                                                              והחופש שניתן לך כאדם

                                                                              זה הבחירה בין הריסוק לליטוש."

                                                                             יותר ויותר מלוטש יצאת

                                                                              ממאבקיך בעולמך.

                                                                              כך גם יצאת מהעולם,

                                                                              עם מיטב יכולותיך.

                                                                             

ואני לא ניפרד ממך.

אני לוקח את מלאכתך כצוואה. להמשיך במעגלים השונים של חיי את המאבק בגסות ובכוחניות, בעוולות החברתיות, למען חמלה.

אמר רבי נחמן מברסלב כי האמת היא בחינת נר. כי על ידה יכולים לחפש בכל חדרי בטן ולצאת מאפלות חשכות הבאות בכל חדרי בטן... והאמת תוכל להאיר בכל חדרי בטן למצוא עצה והתחזקות לכולם. את האמת שלך אמשיך עם הצער.  

אומרים ששֵינַה היא מוות קטן. לכן בבוקר אני קם ואומר: מוֹדֶה אנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם. שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה. מהיום יש משמעות רבה יותר למילים הללו.

בפי אחד מגיבוריו שם יוסף חיים ברנר את הדברים הבאים : "זה אשר הוצאתי מניסיונות ימי-הוויתי וזוהי צואתי האישית: החיים רעים, אבל תמיד סודיים...המוות רע. העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה.

האדם אומלל,

אבל יש והוא גם נהדר...

צריך, להמשיך לעבוד,

לעמול בכל זאת, לעבוד.

כל זמן שנשמתך בך

יש מעשים נשגבים.

ויש רגעים מרוממים.

תחי העבודה האנושית.

 

אבי היקר!

יהי זכר טוּבְך איתי תמיד.

יששכר עשת

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
אין תגובות לכתבה