הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

בכור בניי נדב

     
תמי שוורצמן    05.12.11






שתים עשרה שנים הם זמן רב, רב לכאב וגעגוע.

שתים עשרה שנים הם רק עכשיו, כי נדמה שאתמול יצאת

וביני לביני אני עדיין אוחזת בשולי מעילך שלא תצא אל הדרך ההיא.

שתים עשרה שנים אתה לא בא ילד שלי

וביתנו דלתו פתוחה וגם ליבי ובאים לו ילדים וצחוקם מתנגן בי.

שדה צבעוני של לגו ופליימוביל זרוע על המרבד בסלון.

אור מנצח אותי במנקלה ובמונופול. הוא נבון ומצחיקן, אוהב לשיר ואתה נוכח ניפקד בחייו.

בועז ונעמה באים לשבת ומביאים איתם משב רוח צעיר של סטודנטים עסוקים, תמיד מאושרת בנוכחותם. אנחנו צועדים יחד בשביל נורמן מפצפצים עלים יבשים מתחת לרגליים, בועז ואני מחפשים את ה"זולה" שלך ושל חבריך, כמו לא חלפו להם שתי עשרה שנים, זמן מתעתע. מביטים מערבה אל נוף ילדותך שאהבת – כפר ורדים פרוש מזווית מזרחית, בכל שעה מתחלפים הצללים וגוונים אחרים צובעים את הבתים. אני יכולה לחוש את צעדיך איתנו בשביל.

אני יכולה לשמוע את מחיאות הכפיים שלך איתנו בקהל בטורניר הטניס גליל עליון בו בועז זוכה בגביע.

אבא ואני אוהבים אותם כל כך.

באשר אלך אתה איתי, אני יוצאת אל הבוקר לאסוף נחמות, מלוא החופן אני אוספת אותן והן מחממות את ליבי.

מתגעגעת אליך ילד שלי.

אמא

אזכרה לנדב

יום שישי, 16.12.11

שעה 13:00 בצהריים

בבית הקברות כפר ורדים

תמי, דני, בועז ואור שורצמן

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
אין תגובות לכתבה