הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

עדה במדים

     
אלי מלין    11.03.12






אסנת אור-לוירר, תושבת כפר ורדים, פרשה לפני 4 חודשים מצה”ל לאחר למעלה מ-25 שנות שירות.

בתפקידה האחרון שימשה אסנת מפקדת יחידת ההסברה “עדים במדים” במסגרת חיל החינוך והנוער.

היחידה הוקמה לפני 10 שנים. במשך 5 שנים פקדה אסנת על היחידה.

האבות המייסדים של היחידה היו אלוף במיל. אלעזר שטרן ראש אכ”א לשעבר ותת-אלוף במיל. אמיר השכל, ראש להק כח אדם לשעבר.

יחידת “עדים במדים” משמשת בידי הצבא כלי ערכי-חינוכי הנובע מכל תפיסת החינוך של הצבא. המטרה בהקמת היחידה היתה לחבר קצינים ונגדים להיסטוריה של עמנו, לחבר את השואה לערכים יהודיים. “הצבא אינו מכתיב זהות או דרך”, מדגישה אסנת, “אלא נותן הזדמנות לעשות ברורים”. הכלי הזה נותן עצמה גדולה לערכים אוניברסאליים כמו כבוד האדם, גבולות הכח ועוד ועוד.

עד הקמת היחידה לא התקיימו מסעות מאורגנים מטעם הצבא לאתרי השואה. בסוף שנות ה-80 החלו לצאת מסעות מטעם בתי הספר התיכוניים ברחבי הארץ.

מסע מאורגן ראשון מטעם הצבא יצא לפולין ב-2001. מאז הקמת היחידה יוצאות מדי שנה 22 עד 26 משלחות של קצינים ונגדים כשבכל משלחת משתתפים כ-180 חיילים. המשלחות יוצאות בדרך כלל למשך שבוע ימים ומבקרות באתרי השואה בפולין ולעתים גם בליטא, לטביה ואף בגרמניה.

צה”ל עוסק בהנחלת זיכרון השואה. הפעילות המתבצעת על ידי יחידה ההסברה “עדים במדים” היא פעילות מרכזת וממנפת -היחידה מקיימת ימי עיון, נעשית הרבה פעילות התנדבותית סביב נושאי השואה, לקראת כל מסע מתקיימים 3 ימי הכנה ביד-ושם או בקיבוץ לוחמי הגטאות, במשך שבוע המסע מתקיימות מידי ערב שיחות פתוחות.

אסנת היתה אחראית במסגרת תפקידה על התכנים של המסעות וגם על המעטפת הלוגיסטית. “זהו כלי אדיר”, אומרת אוסנת, “אתה לוקח את הסממנים הריבוניים של המדינה: צבא, מדים, דגל, ספר תורה וטס למדינת ריבונית אחרת, שכמונו היא חברה באו”ם, חברה באיחוד האירופאי, ידידה טובה של ישראל ונמצא שם כמייצג הריבונות הישראלית - הולך במדים ברחובות, משתתף בטכסים, שומר שם על כשרות ועל השבת - לדברים אלו יש משמעות אדירה”.

במסעות אלו הכל מתוקתק על הדקה. הכל היה באחריותה של אסנת. צריך להתגבר כל הזמן על בעיות ועל תקלות כגון: אוטובוס שהתקלקל או שלא הגיע וכדומה. המטרה במסעות אלו שהקצינים והנגדים יוכלו לעסוק בברור הזהות שלהם בביקור באתרים ובשיחות החינוכיות ושלא יעסקו בשום דבר מסביב ויהיו פנויים אך ורק לעשייה החינוכית.

“יד ושם” הינו שותף עיקרי בהדרכה, אסנת היתה אחראית על תכנית המסע ועל הדגשים. האתרים בהן המשלחות מבקרות הם הקטליזאטור לשאלות ולהצהרות. בשיחות המתקיימות בערבי המסע לא חייבים להגיע לתוצאה. אין אלו דיונים.

בתקופתה של אסנת התקיימו כל שנה 4 מסעות ארוכים יותר ומורחבים בהם התקיימו פגישות עם עמיתים מצבאות פולין וגרמניה ובהן התקיימו שיחות באנגלית בשאלה: למה אנו זוכרים ולמה חשוב לזכור.

אחת לכמה מסעות התקיים טכס הנחת זר לזכר החיילים הפולנים בקבר החייל האלמוני. בשנת 2008 התקיים ביקור ראשון של משלחת צבאית בגרמניה והיתה דילמה קשה לגבי קיום טכס רשמי שם. בסופו של דבר נמצא פתרון -בברלין קיים בית קברות יהודי ובתוכו נמצאה חלקה צבאית של חיילים יהודים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. בבית קברות זה התקיים טכס משותף למשלחת מישראל ולצבא גרמניה. חברי המשלחת הניחו זר של צה”ל לכבוד גרמניה ותזמורת צבאית גרמנית ניגנה את המנוני שתי המדינות. מאז התקיימו טכסים נוספים. גם בליטא התקיים טכס דומה.

“הפרויקט החשוב הזה ממשיך כל הזמן להיבנות”, אומרת אסנת. “זהו כלי מאוד חזק אך איננו חזות הכל. צריך לעבוד עם עוד כלים -לטייל בארץ, ללמוד תנ”ך ועוד. זהו הכוח שלנו”.

אסנת מספרת על קצינים שחזרו מהמסע והבינו “איזו עצמה יש במדים” ועל קצין שאמר לה בעקבות המסע: “אני קובע לי עתים לזכרון. אני פותח את יומן המסע או רואה סרט וכד’”.

צה”ל פועל רבות להנחלת השואה גם מעבר למסעות. ישנו פרויקט משותף לצה”ל ולקיבוץ לוחמי הגטאות - ביום השואה קציני צה”ל מביאים תעודה עם פרח למשפחות ניצולי שואה. פרויקט זה גדל כל שנה.

אסנת אור לוירר התגייסה לצה”ל ב-1983. בתחילה שירתה במסגרת הגדנ”ע. היתה מפקדת קורס מד”נים (מדריכי נוער), לאחר מכן היתה מד”רית -מדריכה ראשית של מרחב גדנ”ע דרום בתוכו היו מושבים ועיירות פיתוח. לאחר מכן יצאה ללימודים אקדמאיים ולמדה לוגיסטיקה וכלכלה לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן שם הכירה את בעלה לעתיד, דוד, שלמד אותו תחום ועוסק כיום במלונאות.

לאסנת ודוד 3 ילדים: שי בת 17 בכיתה י”א, רועי בן 12.5 בכיתה ז’ לקראת בר מצווה ושרוני בת 10 בכיתה ד’.

לאחר תקופת הלימודים חזרה אסנת לשרת בנח”ל לאחר שפיקוד הגדנ”ע נסגר כפיקוד עצמאי ועבר למסגרת חיל החינוך והנוער ושימשה כקצינת החינוך של פיקוד הנח”ל בשנים 93-95.

אסנת ודוד התחתנו ב-94. גרו בתל-אביב ואחר כך בירושלים. דוד שרת כקצין לוגיסטיקה בצנחנים.

בני הזוג יצאו לארה”ב למשך שנתיים 96-98. דוד למד לתואר שני במלונאות, אסנת היתה בחל”ת (חופשה ללא תשלום) ושימשה שליחה של הסוכנות במישיגן במסגרת תנועת יהודה הצעיר Young Judea. 

ממישיגן חלשה אסנת על 15 מדינות בארה”ב. “יהודה הצעיר” הינו תנועת נוער המהווה חלק מארגון “הדסה”. לפני שנה וחצי יצאה לעצמאות. תנועת “יהודה הצעיר” הינה תנועה ציונית, יש לה קשר חזק עם תנועת “הצופים” ומבחינה דתית הם קרובים לתנועה הקונסרבטיבית. הם שומרי שבת וכשרות ומתפללים במעורב גברים ונשים. אסנת מעידה כי יש לתנועה פעילויות מדהימות. המבוגרים תומכים בנוער. אסנת שמשה כשליחה חינוכית ועבדה עם המדריכים. בין השאר סייעה לקיים ירידים לטובת מחנות קיץ בארץ ולמחנות קיץ של “יהודה הצעיר”, קיימה הרצאות הסברה על ישראל לנשות הדסה ולהורי הילדים. התפקיד היה מאוד ממלא ומספק. משימתה העיקרית של אסנת היתה לחזק את אהבת החניכים לארץ, לחזק את הפן הציוני ולגרום להם לבקר בארץ.

בשובה מארה”ב, נחתה אסנת למטה חיל החינוך והנוער ושמשה ראש מדור הסברה בחיל החינוך.

אביה של אסנת, מיכאל לוירר, היה ממקימי הטלויזיה. משם עבר לרדיו. בעת משפט אייכמן שימש כמתורגמן של צוות רשות השידור הגרמנית ואלה לאחר שסיימו את עבודתם בארץ בתום המשפט, הציעו לו ללמוד בבית ספר גבוה ל-sound בגרמניה. ההורים נסעו להמבורג למשך כארבע שנים. בהמבורג נולדה אסנת. אמה פתחה שם גן יהודי ראשון אחרי השואה. כשהיתה אסנת בגיל שנה חזרה המשפחה לארץ בגללה.

לכפר ורדים הגיעה משפחת אור בספטמבר 1999 לאחר שאסנת מונתה לקצינת חינוך של אוגדה 91 בבירנית. בשנה זו נולד רועי. תחילה גרו בשכירות ובשנת 2002 נכנסו לביתם ברח’ ירדן. בשנים 2002-2006 שימש אסנת כקצינת חינוך של פיקוד הצפון וב-2006 חשבה להשתחרר מצה”ל ואז הוצע לה התפקיד של מפקדת יחידת ההסברה “עדים במדים”, תפקיד הדורש התגייסות של כל המשפחה בשל הנסיעות התכופות לחו”ל. דוד הסכים וההורים באו לסייע עם הילדים. בתחילה דובר על שנתיים, אך השנתיים הפכו ל-5 שנים. “התפקיד התאים לי מאוד ואני התאמתי לתפקיד”, אומרת אסנת.

ב-1.11.11 פרשה אסנת משרותה בצה”ל ובאזרחות חיכה לה כבר התפקיד הבא.

משפחת אור חברה במניין המשפחתי המסונף לתנועה הקונסרבטיבית. עפר דוד, תושב הכפר, שימש בשנים האחרונות כיו”ר המנין המשפחתי. עפר, איש חיל הים לשעבר, אל”מ במיל. יצא לפני חודשים אחדים לאתיופיה על מנת להקים שם בית ספר ימי. לפני צאתו, פנו מהמנין המשפחתי לאסנת והציעו לה למלא את מקומו של עפר דוד. לאחרונה עזב את הקהילה גם הרב צבי ברגר ששימש במשך 12 שנים כרב הקהילה. אסנת נכנסה לתפקיד בתקופה לא קלה. ישנה קבוצה קטנה של פעילים. אותם מעטים הם “אנשים עם נשמה גדולה”, לדברי אסנת. הם מחפשים עתה ממלא מקום לרב ברגר, איש מתאים, שיהיה תושב הצפון ושיוכל לחיות פה. המבנה החדש של בית הכנסת לקהילה הקונסרבטיבית יהיה, לדבריה, הזדמנות לדברים נוספים.

אומרת אסנת: “אנו חיים ביישוב חילוני. המניין המשפחתי הוא חובה עבורנו כלפי התושבים במובן הערכי -ערכי החינוך היהודי, מה מחבר אותנו ליהדות. אנשים היום אינם מחוברים למקורות - לתנ”ך, לתלמוד, למדרשים. אנו צריכים לקיים כאן זרמים דתיים כמו בארה”ב. אנו מרמים את עצמנו בכך שאנו מסתפקים בכך שאנו דוברי עברית. זוהי טעות ואחיזת עיניים אם אנו רק דוברים את השפה וכושלים בלימוד ההיסטוריה היהודית והמקורות היהודיים. אנו מאבדים את המקורות שהם נכסי צאן ברזל שלנו”.

אסנת רוצה להמשיך את הקיים ולהגביר את הפעילות. חשוב לה שתהיינה בבית הכנסת החדש תפילות מדי שבת. חשוב לה להמשיך את הפעילות המבורכת של חוג חלו”ם לילדים ואת פעילות תנועת הנוער נוע”ם. היא מתכוונת להמשיך את הלימוד בבית הכנסת בשבת, את תכנית הבר/בת מצווה, את מסיבות ראש-חודש, סדר ט”ו בשבט, חגיגות פורים וארוחות ערב שבת משותפות לקהילה באשכול הגנים.

אסנת גדלה במשפחה ירושלמית חילונית. להורים היה בית קיץ באשקלון לשם נסעו לנפוש מדי שנה. באותה תקופה היו בארץ 3 מרכזים של התנועה הקונסרבטיבית: בירושלים, בעומר ובאשקלון. הרב ספקטור היה רב הקהילה באשקלון. משנת 1972 הוריה של אסנת שלחו אותה לקייטנת קיץ של התנועה הקונסרבטיבית באשקלון וכך עד לסיום י”ב. אסנת מעידה כי היא הושפעה מאוד מהרב ספקטור וממנו רכשה את האהבה הרבה ליהדות, להגות היהודית ולספרותה. את הערכים שקיבלה מהרב ספקטור העבירה לאורך כל שרותה הצבאי והיום במסגרת פעילותה במנין המשפחתי.

בבית הכנסת היא רואה מקום חי, חינוכי שיתקיימו בו הרצאות ופעילויות שונות, בית בו כל אחד ימצא את מקומו. 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
אין תגובות לכתבה