הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

דרורה וינר ז"ל

     
-    12.06.13






דרורה יקרה שלנו,
שתינו לא ידענו, כי הנסיעה המשותפת שלנו לפני שבועיים, היתה נסיעת הפרידה, השיחה האחרונה, החיבוק והנשיקה האחרונים...
החיבור הראשון שלנו היה סביב הסיוע שהושטנו לפליטי צד"ל בשנת 2000.
הצטרפת אלי להקמת מעין "חנות יד-2" במתקן אל"ח בעכו, שם גיליתי את כישורי הארגון המיוחדים שלך.
מאז, הפכת לחברתי הקרובה – קשובה, תומכת ומאוד מפרגנת.
לאורך כשתיים עשרה שנים ניהלת את חנות "סיפורי בדים" ביד רמה, כאשר שמה יצא למרחקים...
עמדת בראש צוות המתנדבים, דאגת לשלומנו, ארגנת אירועי גיבוש בביתך, טיולים שנתיים ברחבי הארץ ולא פסחת על ציון ימי ההולדת שלנו.
גם ממיטת חולייך, העברת אלי הודעה דרך יענק'לה, כי לא אשכח את ימי ההולדת של בנות חודש אפריל...
החנות הפכה למפעל חייך.
כולנו עמדנו נפעמים מכישרונותייך גם בתחום עבודת הכפיים – מן "הנדיוומן" (Handy Woman) שכזאת, עם "חכמת כפיים" מופלאה – ידעת לבנות, להקים, לאלתר ולתקן כל דבר.
רבות דובר על החוש האסתטי שלך, טוב טעמך ויכולתך להפוך כל פיסת בד ליצירה מפוארת.
דרורה יקרה, יחד עם צביקה ז"ל, הקמתם משפחה לתפארת – שלוש בנות מדהימות שהקימו משפחות נפלאות שכל-כך אהבת ואשר גרמו לך לנחת, אושר אדיר ומקור לגאווה. 
יעל, ענת ועירית יקרות, כולנו מחבקים אתכן ואת משפחותיכן ומחזקים את ידיכן בהתמודדות הקשה עם האבדן הנורא.
יענק'לה יקר,
הכנסת שמחה רבה אל חייה של דרורה וכפי שכינתה אותך – "איש מצויין", "איש איכותי"!
רק שמונה חודשים הייתם יחד, אך היו אלה חודשים מאד משמעותיים בחייכם – קשר של חברות עמוקה וטובה, המבוסס על ערכים משותפים.
שניכם תוצרים של אותה תקופה, אנשים של ישראל היפה, התורמים כה רבות לחברה.
בשם כל צוות חנות "סיפורי בדים", אנחנו נפרדים ממך דרורתנו היקרה.
אישה "קטנה גדולה" שלנו, ננסה למלא את החלל האדיר שהותרת עם לכתך...
ננצור את זכרך בליבנו ורוחך תמשיך להאיר את דרכנו.
נוחי בשלום על משכבך, מלווה באהבה רבה.
                                                             דינה להב                                                                      
                                                                   בשם צוות "סיפורי בדים"                           
                                                                   של כפר-ורדים



היכרותי עם 
דרורה
לפני 11 שנה, כשהייתי תושבת חדשה בכפר ורדים ולקוחה בחנות יד שנייה, פגשתי אותך  ומיד נוצרה כימיה בינינו. את הצעת לי להתנדב בחנות. ההיכרות בינינו הפכה לחברות מיוחדת ואמיתית. קראתי לך וינר ואת קראת לי שטרוזה. נוצר קשר מיוחד בין  המשפחות והילדים. הכנו ביחד עוגות ואוכל. דרכך הכרתי אנשים בישוב. רתמת אותי לפרויקטים בצריף הירוק. לשמע קריאתך "שטרוזה", התייצבתי לימינך כמו הוריקן וביחד הפכנו עולמות. ליווינו אחת את השנייה בטוב וברע.
לכבוד יום הולדתו של צביקה, בעלך, הכנתי לו יום הולדת. טיפלתי  איתכם בגינת הבית.
כאשר צביקה חלה, ליוויתי אותו וטיפלתי בו עד יומו האחרון ואילו כשאת אושפזת בפעם האחרונה, לא סעדתי אותך כלל. לכן הכאב שלי  עמוק.
שבועיים לפני מותך, ביקשת שאגיע לכפר בכדי להיות איתך. מיד עליתי וראיתי את סבלך מכאבי התופת בידך. בשיחה בינינו, אמרת שהבית גדול,מוטב שיעל ודוד יעברו לגור בביתך. את מצאת בית בשכונה הותיקה ותכננת לעבור בספטמבר. כמובן שהסכמתי לעזור לך בהעברה.
בנסיעה האחרונה שלך לתל אביב,היינו בקשר טלפוני יום יומי. התלוננת שהיד כואבת וקשה לך לנשום. הצעתי לך לגשת למר"ם ולבקש צילום חזה. בערב הודעת לי שאת מתאשפזת. המשכתי את שיחותיי עימך, לעיתים עם יענק'לה. לא ידעתי שאני הולכת לאבד חברה יקרה שהיית בשבילי כמו אימא. היית עם קשיי נשימה, אסרת עלי ועל אחרים להגיע לבית החולים ואני לא סולחת לעצמי. לא האמנתי שביקורי האחרון בביתך היה מעין פרידה  ממך. הצעת לי, שאם אני מתגעגעת לכפר, יש לי בית להתארח עם בעלי כשאת בתל אביב. ביום שישי, ליווינו אותך למנוחת עולם, במקום לבלות סופשבוע בביתך ועדיין ממאנים לקבל את רוע הגזירה.
היתה לי הזכות להכיר אישה מדהימה, נמרצת, פעילה, עם דבקות במטרה הופכת עולמות.
את חסרה לי מאד. אנצור את זיכרונך בליבי ורוחך תמשיך להאיר את דרכי. נוחי בשלום על משכבך.

אילנה שטרוזברג

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
אין תגובות לכתבה