הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

"גבעת אורנים" נטולת אורנים

     
אלי מלין    04.07.13






עד לפני חודשים אחדים היתה "גבעת האורנים" גבעה מקסימה בצפונו של כפר ורדים, שיער של אורנים שניטע על ידי תושביה הראשונים של מעלות בשנות ה-50 וה-60 כיסה אותה ועליה טיילנו בשבתות ובחגים והתקיימו בה לאורך כל השנים פעילויות של הצופים, חוגי סיירות וכיתות בתי הספר מכפר ורדים ומישובי הסביבה. "גבעת האורנים" הצטרפה להר אשכר, הר דפנה, הר סנה ושאר שכיות החמדה של נופי הגליל המערבי שבגללם עזבנו רובנו את העיר הגדולה לטובת חיים בחיק הטבע ובנופי הגליל המקסים.
אך לא עוד. מי שיקפוץ לרחוב מרווה, יציץ בין הבתים לכוון "גבעת האורנים" או שיטרח לרדת עד לקצה הרחוב ויצא לשטח הפתוח ימצא להפתעתו ולחרדתו ש"גבעת האורנים" נמחקה מעל פני הגלובוס. יער האורנים נכרת כמעט במלואו, למעט קבוצת עצים קטנה שנשארה כתלתל על ראש קרח והזיתים הנמצאים בתוך הואדי מסומנים גם הם להעתקה. על פני הגבעה הולכים ונערמים הררי עפר שאחד מהם מזכיר בצורתו את ההרודיון דמוי החרוט קטום הראש שבנה הורדוס ובו נמצא לא מזמן קברו.
כאבם של תושבי רחוב מרווה ותושבי הרחובות הסמוכים ושל תושבי כפר ורדים בכללם רב מנשוא. תושבים אחדים שביקשתי לראיינם לכתבה זו סרבו ואמרו כי קשה להם להתבטא בנושא.
בשלב א' של כפר ורדים ישנם כ-700 מגרשים. סדר בחירת המגרשים נעשה בהתאם לסדר ההרשמה וההצטרפות לאגודת משתכני כפר ורדים.
ביולי 1982 הוזמנו 180 המשפחות הראשונות לבחור מגרשים בהתאם לסדר ההרשמה. ככל שעבודות הפיתוח התקדמו רכשו עוד ועוד משפחות מגרשים ברחבי שלב א'.
נילי ודני אלדר ומיכל וניר שילה רכשו את מגרשיהם ברחוב מרווה בשנת 1987. שתי המשפחות גרו אז ביישוב אלון הגליל. משהתברר להן כי ישנה כוונה לבנות בתים בלב יער אלוני התבור ולכרות לשם כך עצים רבים, הם התנגדו לכך וטענו כי ישנם די שטחים קרחים בהם ניתן לבנות. משלא נענו החליטו לחפש יישוב קהילתי שיענה על מאווייהם ומצאו אותו בכפר ורדים.
הם סיירו ברחבי הכפר, הגיעו לרחוב מרווה שהיה אז רק שביל עפר ושאלו את אנשי החברה לפיתוח כפר ורדים מה יהיה בעתיד על הגבעות שמצפון לרחוב. התשובה שקיבלו היתה שאלו הם שטחים ירוקים המשמשים חייץ בין כפר ורדים לבין מעלות. בתב"ע הם מסומנים כשטחים ירוקים – חקלאיים ואין שום סיכוי שבעתיד יעברו שינוי יעוד. משפחות אלדר ושילה רכשו מגרשים ובנו את בתיהם שהיו שני הבתים הראשונים ברחוב. בהמשך הצטרפו שאר המשפחות שבנו ברחוב וסיפורם היה דומה.
בין שנת 1990 לשנת 1991 נודע כי אותם שטחים ירוקים עברו מרשות מינהל מקרקעי ישראל לרשות מעלות-תרשיחא, שאז היתה עדיין מועצה מקומית. השר אריאל שרון ניסה אז למצוא פתרונות דיור לעולים מברית המועצות ושלמה בוחבוט צרף את השטח למעלות-תרשיחא. תושבי הרחוב החלו לדאוג. הם פנו אז אל ד"ר אריה ברן, שהיה אז מנכ"ל החברה לפיתוח כפר ורדים ולימים ראש מועצת כפר ורדים וביקשו ממנו לפעול בנדון. ברן ניסה לפעול באותו שלב ולהחזיר את הגלגל אחורה, אך ללא הועיל: הכפר לא הגיש אז התנגדות למהלך. ב-1994 ראו תושבי הרחוב תוכניות בינוי של האזור שמולם, שלא הוגשו עדיין לועדת הבנייה. נציגי המשפחות: גולן, ברודצקי, אלדר ושילה הגיעו עם המידע החדש אל אריה ברן והוא התייחס לנושא במלוא הרצינות והאחריות ואמר שצריך לעשות הכל שלא תוקם שכונה של מעלות בגבעת האורנים.
ברן זימן לפגישה את שלמה בוחבוט וביקש להניאו מתכנית הבינוי. בוחבוט היה חד-משמעי ואמר שאין לו עתודות קרקע להרחבת מעלות ולא יזוז מתכניות הבינוי. מאידך גיסא, בוחבוט אמר שהוא ינסה ללכת לקראת כפר ורדים בנושאים שמאוד מפריעים לתושבים והציע פשרה דומה לזו שהתקבלה בסופו של דבר וקיבלה תוקף של פסק דין. אריה ברן וניר שילה דחו את הצעת הפשרה על הסף והבינו באותו רגע כי אין ברירה, אלא ללכת למאבק משפט מול מעלות-תרשיחא. היועץ המשפטי של המועצה דאז סבר כי צריך לחפש עורך דין המתמחה בנושא שייצג את המועצה.
באותו שלב הוקמה עמותת "חיים בגליל" – עמותת תושבי הגליל למען איכות החיים והסביבה שמייסדיה היו תושבי רחוב מרווה ואזורים אחרים בכפר, 20% מהחברים היו משכונת יפה נוף ושכונות נוספות במעלות ו-5% היו מחוץ לאזור – אנשי אקדמיה ואחרים שערכי הנוף והטבע יקרים להם. יו"ר העמותה מאז יסודה ועד היום הוא ד"ר עודד גולן, תושב רחוב מרווה. 
היה ברור שהמועצה ועמותת חיים בגליל יוצאים למאבק יד ביד כשכל גוף ייוצג על ידי עו"ד משלו. הומלץ על עו"ד גלזנר מנתניה ששימש יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובנייה ורשם כעו"ד הצלחות משפטיות במועצה האזורית חוף כרמל ובפלמ"חים. התקבלה המלצה על עורכת דין נוספת שיחד עם עו"ד גלזנר תנהל את המאבק המשפטי. שני עורכי הדין המליצו לפעול בשני ראשים אך לפי קו פעולה זהה. אריה ברן אמר שידאג להשיג מימון חלקי למאבק המשפטי מכספי אגודת המשתכנים. כל מי שהצטרף לעמותה שילם 1,000 ₪ למימון הפעילות. הצטרפו מהר מאוד כמה מאות נרשמים לעמותה. עיקר ההוצאה במאבק היה על חוות דעת של מומחים בנושאי תחבורה, רעש, טבע, בינוי ועוד ועל הצורך להגיש תוכנית חילופית לבנייה בגבעת האורנים, שעלותה היתה מגיעה לכמליון ₪. לכך לא היו די כספים ובסופו של דבר הסתפקו בהשגת מימון לחוות הדעת של המומחים. 
המועצה ועמותת חיים בגליל הלכו אז יד ביד, שני עורכי הדין תארו תואי דרך זהה ואמרו שההכרעה לא תהיה בועדות השונות ולא בבית המשפט המחוזי, אלא רק בבית המשפט העליון.
ניר שילה שהוביל לאורך כל הדרך את פעילות העמותה יחד עם היו"ר עודד גולן אומר: "השקענו זמן רב בפניות לוועדות למיניהן ובהליכים השונים וההצלחות היו רק בשוליים".
לאחר שאריה ברן סיים את תפקידו כראש מועצה, נבחר לתפקיד רון מוסקוביץ שהתנער משני עורכי הדין שניהלו את המאבק וחשב שצריך להמשיך לפעול עם עורך דין אחד שימומן במשותף על ידי המועצה והעמותה. ההשתתפות של המועצה אז, לדברי שילה, היתה אפסית. היו תושבים שתרמו למאבק עשרות אלפי שקלים.
מספר ניר שילה: "הגענו לועדת התכנון והבניה הארצית העליונה בירושלים יחד עם ראש המועצה, רון מוסקוביץ וגם לבית המשפט המחוזי. ההישג הגדול ביותר שלנו היה שהיתנו את בניית השכונה בבניית כביש שיחבר אותה אל מעלות כדי שלא יווצר עומס אדיר על כביש תרשיחא-ינוח ועל כביש תפן" (מדובר על 728 משפחות שיתגוררו בשכונה). נאלצנו לעתור לבית המשפט העליון, אך כאן נתקלנו בבעיה קשה, שרק גופים סטטוטוריים רשאים לעתור לעליון בנושא המדובר ולכן הגשנו את העתירה יחד עם המועצה. כל עוד הדיון מתנהל חל איסור על בנייה בשטח, וכך עכבנו את התוכנית במשך 13 שנה. 
כשנבחר סיון יחיאלי לתפקיד ראש המועצה בשנת 2008 הוא הודיע שאינו מוכן לעמוד מאחורי העתירה וכי יחתור להגיע להסכם פשרה מול עיריית מעלות. לדעתו, לא נכון שרשויות שכנות יתגוששו בבית המשפט. הסברנו לו באמצעות עורך הדין שלנו שאחוזי ההצלחה בבית המשפט העליון הם גבוהים, ולדברי עורך הדין הסיכויים כמעט מוחלטים בגלל שהטענות עוסקות בפרוצדורות בועדות השונות שלא היו על פי דין ובית המשפט כמעט שלא יכול היה שלא לקבל את הטענות. מה שקורה בפועל שבית המשפט מחזיר את התכנית לאותה נקודה באותה ועדה ששם הפרוצדורה היתה שלא כדין".
ניר שילה מוסיף כי בינתיים תכנית המתאר הארצית השתנתה ובמובנים רבים השינוי היה לטובת המאבק בכך, למשל, שהתכנית החדשה חייבה לערוך סקר של פגיעה בנוף שעלותו גבוהה מאוד והיה מביא לקבורת התכנית. אזור גבעת האורנים נמצא בפרוזדור שבין שמורת הר מירון לבין שמורת יחיעם והרגישות של פגיעה בנוף בכל האזור הזה גבוהה מאוד.
התקיימו כמה פגישות נוספות בין עיריית מעלות, העמותה וסיון יחיאלי בנסיון להגיע לפשרה שהושגה, כאמור, בסופו של דבר וקיבלה תוקף של פסק דין. הפשרה התקבלה על כרחם ובניגוד לדעתם של כל חברי העמותה, אך לדברי ניר שילה, לא היתה ברירה, אלא לחתום עליה כי העמותה לבדה לא יכלה להמשיך בעתירה מכיון שאיננה גוף סטטוטורי.
בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון ביום 15.10.09, נאמר כי: 
2.1: מוסכם על ידי מעלות תרשיחא כי לא יבוצעו על ידה כל פעולות בינוי במגרשים מס'... (17 מגרשים) וכן דרכים משולבות מס' 31, 32, 33, 39.
2.2: מעלות תרשיחא תפעל לשינוי ייעוד השטח כמפורט בסעיף 2.1 לעיל לשטח ציבורי פתוח (שצ"פ).
2.3: מוסכם בין הצדדים כי תכנון השצ"פ בשטח כמפורט לעיל ייעשה במשותף על ידי כפר ורדים ומעלות תרשיחא.
2.4: עד לשינוי הייעוד כמפורט בסעיף 2.2 לעיל, תפעל העירייה לשינוי התקנון באופן ולפיו במבנים שמספרם לעיל יקבע אחוז בנייה בשיעור 0.
2.5: מוסכם על מעלות תרשיחא כי במגרש 4 המיועד למבני ציבור לא ייבנו מגרשי ספורט פתוחים.
2.6: מעלות תרשיחא מתחייבת כי שיווק השכונה ועבודות התשתיות המתחייבות יתחילו בצד הצפוני והצפוני-מערבי של הגבעה.
2.7: הבנייה בכל המגרשים לכיוון דרום (כפר ורדים) הינה בבנייה מדורגת שגובהה אינו עולה על שלוש קומות מעל פני הקרקע.
בנוסף להסכם הפשרה היה גם הסכם בעל פה בין עיריית מעלות למועצה ולעמותת חיים בגליל לפיו על קו התפר שבין כפר ורדים למעלות תנטע שדרת עצים וזאת לפני התחלת הבנייה בשטח.
ניר שילה טוען כי ההסכמות שהיו בפשרה וקיבלו תוקף של פסק דין, הופרו עתה על ידי עיריית מעלות. כל עבודות הפיתוח וכריתת העצים שהיו צריכות להתבצע באזור הגובל עם כפר ורדים רק בשלב הסופי, מתבצעות במקביל לפיתוח השכונה בכללה. לפני כחצי שנה סימנה הקק"ל עצים לכריתה, בסופו של דבר כרתו כמעט 100% מהעצים. 
שילה נפגש עם סמנכ"ל פרויקטים ואסטרטגיה בעיריית מעלות, עופר בוזו, בנושא כריתת העצים. במכתב שהוציא עופר בוזו למנכ"ל חברת ערים,  מר עזרא ימין ביום 29.10.12 הוא כותב כי בסיור שביצע ביום 28.10.12 בתפר שבין כפר ורדים (רחוב מרווה) לבין שכונת אורנים הוא גילה כי בטעות סומנו בצבע עצים רבים לכריתה ולהעתקה (זיתים) במיקום שבו אמור לקום פארק ציבורי. עצים אלו אמורים להישאר במקומם. "פארק זה שבתפר בין כפר ורדים לשכונת אורנים הינו חלק מהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין של בית המשפט שאנו מחויבים לקיים. אבקש לתקן את הטעות, לדאוג למחוק את הסימון בשטח וזאת כדי להימנע ממצב בו קבלן הכריתה נכנס לעבודה וכורת על פי הסימונים . כמו כן, יש לבצע את עבודות הכריתה בתאום עם עבודות העפר ופיתוח השטח כך שבשלב הראשון יבוצעו העבודות והכריתה רק בשטח של שלב א' ובו 300 יחידות הדיור הראשונות", כותב עופר בוזו.
בעקבות הקורה בשטח, המהווה הפרה בוטה של ההסכם, דורשת עמותת חיים בגליל ממועצת כפר ורדים לפנות שוב לבית המשפט, אך המועצה, לדברי שילה, אינה מוכנה להמשיך ולשתף פעולה.
לפיכך החליטה העמותה להגיש עתירה נגד עיריית מעלות וגם נגד מועצת כפר ורדים, בתקווה שבית המשפט יחייבם לפעולה למימוש ההסכם ככתבו וכלשונו.
מעבר להיבט המשפטי, שילה מדגיש כי בכפר ורדים עדיין לא מטמיעים את משמעות בניית שכונת גבעת האורנים. מדובר ב-728 יחידות, שזהו היקף הבתים בשלב א' של כפר ורדים. אין בכל אזור הצפון, מקרית שמונה ועד אלינו דוגמא לשכונה כל כך צפופה. באזור הצפוני ייבנו בתים עד 8 קומות. בהסכם עם עיריית מעלות מדובר על בנייה מדורגת בגובה 3 קומות במדרון של הגבעה מול הכפר.
ראה לעיל מכתב ששלח לפני כחודש ד"ר עודד גולן, יו"ר עמותת חיים בגליל, אל סיון יחיאלי, ראש המועצה ובו טענות קשות כלפי עיריית מעלות, שאין לה, כנראה, כל כוונה לפעול כדי לממש את חלקה בהסכם וכלפי מועצת כפר ורדים, שאף היא אינה פועלת לגרום למימוש ההסכם.
נילי אלדר, תושבת רחוב מרווה, מגדירה את עצמה כבדואית של כפר ורדים. נילי גדלה בקיבוץ כברי והיא מחוברת בכל רמ"ח איבריה לטבע. ההחלטה לבנות את ביתם בכפר ורדים היתה עבורה פשרה. דני ונילי בחרו במגרש קיצוני הנמצא בחיק הטבע, כמעט מחוץ לכפר: מצפון היתה גבעת האורנים, הואדי עם עצי הזית בין הבית לגבעה, בור הסלמנדרות, קיר המוות, היער שכיסה את הגבעה ואת שוליה וחורשת הארזים. מדרום לבית השתרע הכפר על שרותיו השונים: מוסדות חינוך, מרכז מסחרי, קאנטרי ועוד.
המיקום היה אידאלי, נילי הרגישה שהיא ומשפחתה חיים לבד בטבע וזה מה שהביא אותה לכאן. נילי משחזרת לעצמה את החיים היפים והמלאים שהתנהלו בואדי ובגבעה ממול. כשהילדים היו בכיתה ב' וקיבלו את ספר "בראשית", יצאה הכיתה לואדי והילדים הציגו בשטח את נדודי בני ישראל במדבר, כל ימי ההולדת נחוגו בואדי, חברים מתרשיחא היו מגיעים עם ילדיהם וביחד היו מלקטים עצים, מדליקים מדורה ולומדים מהם מיני בישולים מקומיים ועוד ועוד.
"כל החיים בילינו ביער, חווינו את חילופי העונות, את זרימת המים, את העדרים, את הפריחות, עברנו בשדות הבצלים, שאחר כך הפכו לשדות חיטה, ליווינו את הזריעה, הצמיחה, הקציר ואת הקוצים, מספרת נילי. אחרי מה שקרה בשטח בשבועות האחרונים, היא מיואשת, היא מדוכאת ומוכנה לעזוב את הכפר בכל רגע.
"אין שום דבר שמחזיק אותי יותר", אומרת נילי למרות שבתה הקטנה, נעם בת ה-12, נמצאת עדיין בכיתה ו'. "כרתו לי חלק מהגוף וזה נעשה בצורה ברוטאלית וטוטאלית כל כך. הדברים יכלו להתנהל בצורה שונה, ניתן היה לגלות יותר רגישות וגמישות מצד עיריית מעלות וגם יותר נחישות ושמירה על האינטרסים של כפר ורדים מצד המועצה שלנו".
נילי מוסיפה כי מאז שהחל המאבק על הגבעה נפגמה חדוות ההנאה מהמקום וזה שאב ממנה את כל האנרגיות. כל הזמן ריחפה עננה מעל לראשם של תושבי הרחוב. לנילי ולדני היו רעיונות למיזמים שונים, אך הדברים לא יצאו לפועל בשל החשש שכל ההשקעה תהיה לשוא. בין השאר חשבה להקים אוהל מונגולי ענק שישמש חניון לילה למטיילים במקום צימרים. החלומות נגוזו ועתה מחכים בלית ברירה להמשך המאבק המשפטי.
להלן תגובת עיריית מעלות-תרשיחא:
"עיריית מעלות תרשיחא פועלת לפי הסכם הפשרה שנחתם ולאורו. נמשיך ונפעל לחיזוק שיתופי הפעולה וההסכמות עם כפר ורדים.
להלן תגובת המועצה המקומית כפר ורדים: ראשית, בניגוד מוחלט לדבריו של ניר שילה, היו אלו היועצים המשפטים שטענו כי התוכנית תאושר בסופו של דבר, אם לפי תמ"א 31 או לפי תמ"א 35 הצפופה ממנה. כל ערכאות התכנון אישרו את התכנית ובג"ץ היה צפוי לאשרה גם הוא, במתווה המקורי, ללא חיץ ירוק ועם בניה גבוהה יותר. 
ברצוני להבהיר כי אכן האלטרנטיבה הטובה ביותר עבור כפר ורדים היתה שגבעת האורנים היתה נשארת גבעה ירוקה, חפה מכל בנייה ופיתוח המשמשת כפינת טבע נוספת לתושבי הכפר והאזור.
לצערי הרב, השטח הנ"ל נמצא בתחומה המוניציפאלי של עיריית מעלות-תרשיחא, היכולת של רשות מוניציפאלית אחת להתערב בנושאי תכנון ובנייה הנוגעים לרשות אחרת הינם נמוכים עד קלושים.
בחלוף השנים בהם דנו מוסדות התכנון בתוכנית, התוכנית אושרה בכל הערכאות וערכאות הערעור, התרחשו מספר אירועים, אשר שיחקו לרעתנו.  תוכנית מתאר הארצית (תמ"א 35) היוותה רוח גבית לתוכנית גבעת האורנים וכמובן, המחאה החברתית, אשר שצפה את רחובות הערים ואותותיה הגיעו עד לכפר ורדים בקיץ 2011 העלו על נס את מצוקת הדיור הקשה הקיימת במדינת ישראל והפכה את המערכת כולה (משרדי הממשלה, מוסדות התכנון, מינהל מקרקעי ישראל וכו') לאחוזת דיבוק לטובת כל שבריר של אחוז בנייה ולכל יחידת דיור בכל רחבי הארץ וכך, גם באזור שלנו.
הסכם הפשרה הוא ההסכם הטוב ביותר עבור כפר ורדים ותושבי הרחובות הסמוכים לגבעה. הוא מקטין את גובה הבנייה מול כפר ורדים ומשאיר חיץ ירוק בין מעלות לבין כפר ורדים.
המועצה פועלת ליישום ההסכם ככתבו וכלשונו ודואגת, ככל שניתן, לאינטרסים של תושבי הרחובות הסמוכים. רק בשבוע שעבר התחייבתי כי מועצת כפר ורדים תכרות את העצים שנותרו על הגבעה על חשבונה, במקום שתשלם על כך הקרן הקיימת לישראל ולו רק כדי לאפשר לתושבים חיץ ירוק, אשר יבלום את מטרדי האבק והרעש שנגרמים מאתר הבנייה במקום.
בנוסף אנו פועלים מול ראש עיריית מעלות-תרשיחא ומהנדס העיר לשינוי התוכנית באזור החיץ בין כפר ורדים למעלות-תרשיחא בהתאם להסכם שנתחם ולפיתוח התשתית הירוקה קרי שתילת עצים בוגרים וצמחיה עבותה במקום.
לסיכום, המועצה פועלת ליישום הסכם הפשרה ולא תיתן יד להפרתו. 

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
1
למה לא דנים בכנס הפריפריה שיערך ב 17/07/2013 המלון אסיינדה?
בובי 06.07.13 12:23