הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

הלישמניה מגיעה לצפון הארץ

     
נירית אושר    31.10.14




צילום:  fotolia  © so3media

 

מחלת הלישמניה כבר לא נחלת הדרום בלבד. לאחרונה נתגלו מספר מקרים של הידבקות במחלה הלישמניה, או בשמה השני שושנת יריחו גם בכרמיאל. המחלה מתמקמת בשפני הסלע שמשמשים כפונדקאים לטפיל, ובאמצעות זבוב החול מועברת לבני האדם. המחלה באה לידי ביטוי בתחילה כעקיצה שמתפתחת לפצע לא אסתטי שמחלים לאט ומותיר בסופו של דבר צלקת. ריבוי שפני הסלע בכפר ורדים, מעורר חששות לגבי התכנות המחלה אצלנו והאמצעים הננקטים למיגורה.

 

חוקרים את התפשטות המחלה

פרופסור צ'רלס יפה ופרופסור גד בנעט מהאוניברסיטה העברית בירושלים חוקרים את תהליך התפשטות המחלה לצפון הארץ. מתוך מחקרם עולה כי בעשור האחרון תחלואה במחלת הלישמניאזיס העורית התפשטה לאיזורים חדשים בצפון ישראל ומרכזה. התפרצויות עיקריות בטבריה, מעלה אדומים וכרמיאל. במסגרת המחקר הם ינתחו את הגוטיפים (קבוצת גנים שאחראית על תכונה מסוימת) של הטפיל בכדי לעקוב אחרי התפשטות הלישמניה למוקדים חדשים, מחיה לחיה, וכן מחיה לאדם. שימוש בטכניקה זו יכול להסביר את מעגל ההדבקה של לישמניה בטבע, בקרבת מגורי אדם או במקומות מרוחקים יותר. מידע זה יאפשר לפתח אמצעי בקרה טובים יותר על התפשטות המחלה. המחקר צפוי להסתיים בסוף שנת 2015.

 

מיגור שפני הסלע אינו הפתרון

מרים מלניק פרלין, תושב תכפר ורדים חושבת שצריך להתמקד בחיסון למחלה ולא במיגור שפני הסלע. "אני מאמינה שבמועצה עושים מה שניתן לעשות למען התושבים בהקשר הזה. לכן, כאב לי מאוד כשהחליטו להרוס את המסלעות כדי לבטל את בתי הגידול של שפני הסלע ובכך לצמצם את האוכלוסייה, אך הבנתי מאיפה זה נובע. כי הרי אנחנו, בני האדם, שיבשנו את האיזון בטבע. אם באופן טבעי האויב של שפני הסלע הם שועלים ותנים, הרי שבאזור שלנו הם לא נמצאים ולכן שפני הסלע מתרבים כל כך ואין מי שיעצור אותם. הטיפול במסלעות אכן דילל את האוכלוסייה אך לא השמיד אותה לחלוטין, בעיקר כי קצב ההתרבות שלהם כל כך גבוה. אני חושבת שניסיון למגר את השפנים כדי להימנע ממחלת שושנת יריחו הוא לא אפקטיבי ומומלץ למצוא פתרון אחר. אני אמנם לא ביולוגית במקצועי, אך אני יודעת שאם הפונדקאים של הטפיל ייעלמו, הטפיל ימצא פונדקאי אחר. וצריך לטפל במחלה או בעקיצה ולא בשפני הסלע, בהקשר של הלישמניה".

 

 

לא להיכנס להיסטריה

יעל וידקר, תושבת כפר ורדים מבחינה בין שפני הסלע להימצאות המחלה. "בתיכון למדתי במדרשת בן גוריון במועצה אזורית רמת הנגב. בשיעורי ביולוגיה וגיאוגרפיה למדנו על מחלת הלישמניה, על שפן הסלע כפונדקאי ועל זבוב החול שמפיץ את המחלה. מעבר לכך, פגשתי גם אנשים שנדבקו במחלה. אין ספק שמבחינה אסתטית הנגע אינו נעים, אך ברוב המקרים הלישמניה אינה סכנה של ממש. ומי קיבל את המחלה מחוסן מפניה לכל החיים. זו הסיבה שקהילות מסוימות של בדואים בנגב נוהגות לקרב את הפעוטות ללא חיתול לשיחים ששם מצוי זבוב החול, במטרה שהפעוט ייעקץ בישבן ואם תיוותר צלקת היא תהיה באזור מוסתר ולא בפנים. מעבר לכך, אזור המחיה הטבעי של זבוב החול הוא לא ממש בתנאים של כפר ורדים".

מה אזור המחיה הטבעי של זבוב החול, נשא המחלה?

"זבוב החול מעדיף אזורים לחים וחמים כמו הערבה, בקעת הירדן. לא אזורים יבשים וקרים. צריך להבחין בין המחלה לבין שפני הסלע. גם אם יש אצלנו שפני סלע, זה לא אומר בהכרח שהם מודבקים בלישמניה. ממש כפי שלא מכל עקיצת יתוש מקבלים מלריה וכפי שלא כל כלב חולה בכלבת. כמובן שיכול להיות יוצא מן הכלל, אבל זה לא נראה לי בשיעורים מדאיגים".

 

תגובת מועצת כפר ורדים

"המועצה המקומית כפר ורדים היתה הראשונה שזיהתה את הסיכון בטרם הגיע ליישוב ומיישמת תוכנית מקיפה להתמודדות עמו. התוכנית כוללת פינוי מסלעות מעשה ידי אדם, דילול שפני הסלע ומעקב צמוד אחר התרבותם".

 

צילום:  fotolia  © so3media

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
אין תגובות לכתבה