הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

קניות ירוקות

     
צילה שנהר     15.12.14






קניות ירוקות

 

בעולם שלנו הצרכנות הפכה לצרחנות.

בכל רבע שעה אנחנו מופצצים בפרסומות בטלויזיה, לכל מקום שאנחנו מסתכלים אנחנו רואים פרסומות בשלטי חוצות, בעיתונים.

כאילו המהות שלנו זה לקנות, לקנות, לקנות, להוציא כסף, לקחת הלוואות, להראות פאסאדה של "יש לנו המון רכוש" ובכלל המסע לאושר עובר דרך כרטיס האשראי שלנו, דרך ערמות של חומר שאנחנו לא באמת צריכים ובסופו של דבר אנחנו "כאילו חופשיים" לקנות כל מה שאנחנו רוצים, אבל משועבדים למינוס, לבנק, לעבודה, להתחייבויות, ובעיקר משועבדים לאפקט העדר כי כולם קונים.

משועבדים גם לעומס בארון המפוצץ, לבאלאגן, לעוזרת שתנקה את כל העומס הזה, לבית הגדול שיכיל את כל החפצים שאנחנו לא באמת צריכים, לארנונה למועצה בשביל הבית הגדול, לקרר את הבית הגדול, לחמם את הבית הגדול. בקיצור, הבנתם.

אבל נהיה מוכנים לשלם כל מחיר כדי להוציא לכולם את העיניים, גם אם זה יעלה לנו במינוס, בחוסר שקט נפשי, בבריאות, בחוסר זמן כי צריך לעבוד המון כדי לממן את הפוזה, בגירושים כי לבן / בת הזוג נמאס מזה שאנחנו יותר בעבודה במקום בבית עם המשפחה, בניכור של הילדים שלנו ובסוף אנחנו מתים ומשאירים כאן את כל החפצים.

אז לפעמים לאלה שנשארים כאן אחרינו יש מה לעשות עם החפצים, ולפעמים הם משלמים למשאית זבל שתוביל את כל החפצים שאגרנו למזבלה הקרובה, שיתפרקו ויזהמו במאות או אלפי השנים הקרובות. ביחד עם הזבל של אחרים שקנו עוד חפצים ממדינה עניה ומזוהמת.

אז חופש או שעבוד??? תחליטו בעצמכם!

ובכלל לצריכה / צריחה שלנו יש מחיר סביבתי עצום.

למשל קחו חולצה פשוטה: הכותנה גדלה בהודו, דורשת כמויות עצומות של שטח שיכול היה לגדל אוכל לאנשים רעבים, כמויות מים אדירות וקוטלי מזיקים שמרעילים את הקרקע ומחלחלים למי התהום שהם שותים מהם. אבל מה אכפת לנו? זה בהודו וגם ככה יש מיליארד ומאתיים מיליון כאלה אז מה?

את הכותנה מסיעים למקומות יותר רחוקים כדי לעבד אותה ולצבוע אותה: זיהום של תחבורה, צבעים רעילים... אבל שוב... מה אכפת לנו?

ואז תופרים אותה בסדנאות יזע (עבדים מודרניים בתת תנאים) אבל שיגידו תודה שלפחות הם מרוויחים 3 שקלים ביום. יש כאלה שאפילו את זה לא מרוויחים.

ואז מסיעים לארץ באוניות (שוב דלק מזהם לשינוע), מע"מ, מכס, הפצה בארץ (שינוע ודלק מזהם), שקיות, קרטונים, ובסוף עד שזה מגיע לארון שלנו זה זיהם חצי כדור.

ואז זה תקוע בארון עם עוד עשרות חולצות שקנינו בזול מסין או הודו, נלבש כמה פעמים ואז זה יגיע לפח ומשם למזבלה ויתקע שם מאות שנים ביחד עם מיליוני טונות של זבל שיוצרים זיהום אויר, מים, אדמה. ובמקום שדות של ירקות, יש שדות של מזבלות.

הזיהום מהמזבלה יחלחל למי התהום שלנו וירעיל את תושבי נהריה והגליל המערבי? אז מה? שישתו מים מינרלים יקרים, בבקבוקי פלסטיק חד פעמיים, שמשאיות נוסעות כדי לחלק אותם בכל הארץ...

איזה כיף.... זה טוב לכלכלה!!! או שאולי זה טוב לקלקלה?

כמה תעסוקה מייצרת חולצה אחת מהודו.

בינתיים העולם המערבי השבע מזהם את העולם העני הרעב והמטונף. אבל אנחנו לא מכירים אותם, אז שימותו (מזיהום, מהרעלה, מעבודה בתנאים מחפירים, מתאונות).

אני לא מצפה שנחזור לחיות במערה אבל אני רוצה לחלוק אתכם כמה עקרונות שאולי יתנו לכם (וגם לי) השראה להתחיל לחשוב ולחיות אחרת.

לא חייבים הכל בבת אחת. תתחילו בקטן! (אבל תגזרו את הכתבה ותשמרו אותה אחרת איך תזכרו? גם ככה השוטף ישאב אתכם עוד 10 שניות מעכשיו)

 

אלה העקרונות ואז אפרט. אם לא אספיק הכל בטור הזה אז בטור הבא.

  1.       להפחית בצריכה. למשל עיתון יומי... למה לשלם על משהו שהורס את הבריאות הנפשית, שנכרתים יערות שלמים בשבילו, שממומן על ידי אינטרסנטים פוליטיים, שמטרתו ליצור עדר מפוחד שישלם הרבה מיסים וישתוק כשתהיה המלחמה הבאה, שההפצה שלו מזהמת, שנזרק לפח?  בקיצור הבנתם את הראש שלי.
  2.       לשאול את עצמי האם זה משהו שאני רוצה או באמת צריכה?
  3.       לקנות תוצרת הארץ ועדיף לקנות מהאזור המקומי שלנו.
  4.       לקנות יד 2
  5.       בסוף השימוש לתרום ליד 2 או למכור במחיר מוזל
  6.       לקנות מתנות ירוקות במקום עוד משהו שמקבל המתנה לא רוצה ולא צריך אבל מחייך בנימוס ותוקע בבוידעם או מעביר הלאה לקורבן הבא.

למשל: עצי פרי לגינה, אדנית עם תבלינים, עציץ גדול עם שתילי ירקות.

  1.       להקפיד לקנות אקולוגי, מתכלה, לא פוגע בסביבה, לא נוסה על בעלי חיים, בלי 3000 אריזות למשהו קטן, האריזה ניתנת לשימוש חוזר.

רעיונות נוספים שגם יחסכו את הצורך לקנות וגם יצרו קהילה והיכרות עם השכנים:

  1.       להשאיל מהשכן, מהחבר, מהספריה הציבורית. אם אני צריכה מקדחה אני יכולה לבקש מהשכן ובתמורה כשהוא יצטרך משהו אחר ניתן לו. על הדרך אפשר לשתות קפה ביחד.
  2.       להשכיר. לא כל דבר צריך לקנות. אם זה חד פעמי עדיף להשכיר במקום לקנות ושזה יעמוד כמו אנדרטה במחסן או בארון.
  3.       לשפץ משהו לא חדש ולתת לזה נופך משלנו: רהיטים, בית, בגדים...
  4.       להחליף / ברטר. אני אתן לך לימונים שיש לי בשפע מהעץ ואתה תתן לי קלמנטינות מהעץ שלך. זה עדיף במקום שירקב בגינה.
  5.       לתקן. נכון שיותר קל לקנות חדש, אבל מתיקון ניתן להרוויח פעמיים: גם לתת פרנסה למישהו מהקהילה ומהאזור שלנו. וגם אנחנו לפעמים חוסכים כסף רב.
  6.       לעשות שימוש חוזר. לא כל דבר צריך להיזרק למיחזורית (שלא תעזו לזרוק לזבל, אוי ואבוי לכם... יש לי עיניים בגב) . ניתן לרצוי לעשות פתרונות יצירתיים כמו למשל להפוך את בקבוקי המשקה החד פעמיים מפלסטיק לעציצים תלויים ולגדל בהם תבלינים וירק לסלט.

ובכלל... למה לקנות את הדברים הממתוקים והמתועשים האלה? אפילו שזה טעים.

 

  1.       אם אין ברירה אז תמחזרו. אבל גם זה לא פתרון ממש מוצלח: להסיע את הדברים, להכניס למפעל, לזהם, תהליך המחיזור דורש המון אנרגיה, חשמל ומים ובסוף יוצא חומר שאיכותו לא תמיד משהו.
  2.       לקנות במשותף. למשל: כמה פעמים בשנה משתמשים בציוד ספציפי לגינה? לא חייב שלכל שכן בשכונה יהיה הום סנטר בבית. אפשר לקנות במשותף ולהתחלק בשימוש.

 

ככה תחסכו כסף, תחסכו זמן, תשפרו את הכלכלה המקומית, תחסכו זיהום בארץ ובעולם ותרוויחו הרבה חברים ושכנים טובים.

נשמע לי סבבה ולך?

 

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
אין תגובות לכתבה