הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

ד"ר יאיר עמנואל – האיש שלא הפסיק לחלום

     
-    11.01.15






בן 71 היה יאיר עמנואל במותו. ב-22 בנובמבר חגגו בני משפחתו את יום הולדתו האחרון.

איש אשכולות היה יאיר. העיסוק בפסיכולוגיה מילא את כל ישותו, אך לא הסתפק בכך. הוא שלח ידו בתחומי עשייה שונים. חיפש משמעות בכל דבר. היתה בו שאיפה מתמדת לרוחניות וליצירה. השתדל לתת ביטוי ליכולות שלו בכיוונים שונים.

לפני למעלה משלושים שנה הוציא לאור ספר שירים לילדים – "כשאגדל אלמד לעוף". בשנת 1984 פירסם ספר נוסף בשם "אנאבל" - שירים למבוגרים, שכלל יצירות נעורים שנכתבו בהיותו בגיל 17-18.יאיר עסק לאורך השנים בציור ופיסול. פיסל במתכת, חימר ובחומרים משולבים. פסל מעשה ידיו מוצב בכיכר בית ברוך בכרמיאל. שם הפסל – "הרקדן" והוא עשוי מיציקה ומחומרים נוספים. הוא הרבה גם לצלם והעמיד 3 תערוכות צילום: בכרמיאל, בתרשיחא ובתל אביב.

ואם לא די בכל אלה, גם בקולנוע ניסה יאיר את כוחו. הוא עשה סרט במסגרת פסטיבל דוק-אביב המתקיים במעלות העוסק באם ובתה הנמנות עם משפחות צד"ל (צבא דרום לבנון). האם כותבת שירה ושתיהן קרועות בין הרצון להתערות בחברה הישראלית לבין הרצון לשמור על המורשת שלהן. יאיר היה גאה מאוד ביצירתו זו.

יאיר ניהל במשך שנים רבות את השרות הפסיכולוגי בנהריה ולאחר מכן בעכו. הוא שימש כפסיכולוג של כפר הילדים בכרמיאל במשך עשור. שם הוא פיתח את נושא העבודה בקבוצות עם ילדים מעבר לטיפול הפרטני. היה ממקימי מערך ההדרכה בתחום הטיפול המשפחתי בגליל המערבי. עבד גם במוסד "עתידות" ליד עכו. במהלך הטיפולים שעבר בשנה וחצי האחרונות, טיפל בהתנדבות בבעלי צרכים מיוחדים ב"מארג" שבכפר וב"כל הלב" – מסגרת למשפחות נזקקות במושב מעונה.

לפני כ-20 שנה סיים יאיר את עבודת הדוקטורט שלו בנושא – "תקוותיות". כל חייו הטריד ועניין אותו נושא התקווה. הוא חיפש כל העת דרכים כיצד לסייע לאנשים להיאחז בתקווה. בשנים האחרונות עסק בפסיכולוגיה חיובית.

נילי ויאיר עמנואל נקשרו לפרויקט כפר ורדים כבר בשלבים המוקדמים של החזון. יאיר פגש את סטף ורטהימר בשנת 1975 בהיותו תושב נהריה וכשחזון כפר ורדים החל לרקום עור וגידים, היתה משפחת עמנואל המשפחה ה-18 שנרשמה לאגודת המשתכנים. מאותו רגע יאיר לא הפסיק לחלום על הקמת בית ספר ומערכת חינוך איכותית בכפר העתידי. בשלבי ההקמה הוא עמד בראש ועדת חינוך שגיבשה פרוגרמת חינוך ייחודית לכפר. ועדת החינוך פעלה בשיתוף פעולה עם בית הספר לחינוך של אוניברסיטת חיפה בראשותו של פרופסור אדיר כהן. משנתקבל אישור משרד החינוך לפתיחת בית ספר בכפר – לא היה אדם מאושר ממנו.

יאיר היה שותף לבחירת מנהל בית הספר הראשון – דוד קיסוס ממעלות. בחג האכלוס של הכפר שקראנו לו – "יום ראשון בכפר ורדים", שהתקיים ברחבת בית הספר החדש בראשית ספטמבר 1984 סיפרו יאיר עמנואל, חנה ניב ודוד קיסוס על החלומות שלהם שהתגשמו עם הקמת מערכת החינוך בכפר. זו היתה אמנם רק ההתחלה ועוד רבה היתה הדרך, אולם הסיפוק היה עצום. הפרוגרמה החינוכית לא התגשמה במלואה, אך ההישג היה גדול.

משפחת עמנואל היתה מעורבת מאוד בחיי החברה בכפר. במשך שנים רבות השתתפו אחת לחודש בטיולי משפחות שהדריך אבנר שילה. לפני כשנתיים הצטרף יאיר לחבורת הזמר מעלות-כפר ורדים. הוא אהב מאוד את המפגש האנושי בחבורה והשירה בצוותא היתה מאוד משמעותית בעיניו.

ביום שישי חורפי, שעות אחדות לפני כניסת השבת, ליוינו את יאיר בדרכו האחרונה למנוחת עולמים בכפר אותו כל כך אהב ואותו כל כך חלם.

יאיר,

 

אני מרגישה אותך כאן איתי, איתנו. בוחרת להאמין שצפית מלמעלה או מהצד בגוף שלך... מופתע ומסוקרן מהגילוי שיש לך המשך. מקשיב לכל מה שנאמר. וקורא כהרגלך ביו ההבעות השונות את מה שלא נאמר.

יאיר יקר, יש בי תחושת הודיה על מי שאתה עבור המשפחה, החברים ועל מי שאתה עבורי. כשהכרתי את רואי הוא ציין שיש לו אבא פסיכולוג. כמה שמחתי ואיזה חיבור היה בינינו מהרגע הראשון. נזכרת בשיחות שלנו, שיחות עמוקות ומרגשות על מה שחשוב באמת. מחייכת כעת כי נזכרת בנטייה שלך לפרט לפרטי פרטים. כי כזה אתה יאיר. מאיר באָלף  על כל פרט ולו הקטן ביותר. וכל פרט הוא כל כך משמעותי בשיתוף, אחרת יהיה משהו חסר בתיאור. ולעיתים הייתי מאבדת סבלנות בתוכי, אך מיד נדרכת ונזכרת כמה אתה ואני דומים. כן, כי זה חשוב. שדרך אגב, אותו אדם עליו אתה מדבר שיחק איתך בתיכון כדורגל והיתה לו אמא נפלאה.

אני אוהבת אותך יאיר, אוהבת שהכול עבורך חשוב וכל אדם חשוב. מרגישה הקלה שנפרדת מהגוף באופן הדרגתי, שיכולת לקבל כל כך הרבה אהבה ורכות מאהובתך. שיכולת להביע מבעד לשתיקתך הארוכה כל כך הרבה חום, אהבה, געגועים לששת נכדיך הנפלאים, הודיה לבנים שאוהבים אותך כל כך ועצב על המעגלים שטרם נסגרו...

אז אני כאן לומר לך בבטחה, שהמעגלים יסגרו בבוא היום. כי בבסיסנו, זוהי כמיהתנו העמוקה ביותר. לאהוב ולהיות נאהבים בחזרה.

תודה לך שהיית ואתה עדיין ותמיד תהיה.

אדם יפה, אדם מאיר, אדם אוהב, אדם מקבל ומכיל ופשוט תמיד מקווה לטוב.

אז יהיה טוב יאיר. אני יודעת שאתה שומע אותי, אותנו.

גיל, כלתו של יאיר

 

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
אין תגובות לכתבה