הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

נוע"ם כפר ורדים שם אותנו על המפה

     
נירית אושר     04.03.15






נעה אלבז, בת 17 ילידת הכפר ותלמידת כיתה י"ב בתיכון "אמירים" בכפר מכהנת השנה כרכזת ההדרכה של סניף נוע"ם בכפר ורדים וממקימות התנועה בכפר. אלבז בשפה קולחת ובפתיחות כנה מספרת לנו את השתלשלות האירועים שהובילה את נוע"ם בכפר ורדים לצמוח תוך שלוש שנים לסניף התנועה המונה כ-70 חניכים והוא הגדול בצפון והרביעי בגודלו בכל הארץ.

 

מחנה הקיץ שהצית את אש התנועה

נעה, ספרי לי איך הכל התחיל?

"הכל התחיל כשהייתי בכיתה ח', לפני קרוב לחמש שנים. זה התחיל בהתארגנות קבוצת בני נוער שהיו קשורים למניין המשפחתי, עוד לפני שהיה כאן סניף של נוע"ם. היינו שבעה בני נוער, שזה נחשב כמות יפה למקום שעוד אין בו בכלל סניף של התנועה ועשינו המון פעילויות. במהלך כיוון שנוע"ם היא תנועה עם סניפים ברחבי העולם, יצא שבמהלך השנה הגיעו לכפר למספר חודשים חברי נוע"ם אנגליה , הם התנדבו להעביר לנו פעולות ובסוף השנה הציעו לנו להצטרף למחנה הקיץ של נוע"ם. יצאנו למחנה אבישג פרוחי ואנוכי. עד למחנה לא ידענו דבר על התנועה בארץ וחזרנו מוקסמות. המחנה התקיים ביער בן שמן והחוויה הכוללת היתה מדהימה. כבר יצא לי להיות במחנה עם תנועת הצופים, שהייתי בה מכיתה ד', תנועה שמאוד נהניתי מנה ואני חייבת לה הרבה, אבל במחנה של נוע"ם היה משהו אחר. זו הייתה הזדמנות לבלות אחד עשר ימים רצוף עם אנשים חדשים שלא הכרתי מכל הארץ".

איך ממחנה קיץ קורה ששלוש נערות מקימות תנועה בכפר?

 "המחנה היה בסוף כיתה ח', במהלך כיתה ט' התחיל קורס הדרכה של נוע"ם, אליו החלטנו ללכת אבישג ואני והצטרפה אלינו גם מורן סוארז, בסיום כיתה ט' כשהגענו למחנה קיץ, כבר היינו 6 ילדים מכפר ורדים. בנוסף אלינו היו 3 חניכים ראשונים – גיא ויולי ריבק וזוהר פליוב, שהם ילדים של משפחות שחברות במניין המשפחתי".

 

הדרך ללב החניכים עוברת בעוגיות מזל

בנוע"ם הארצי הניחו שביישוב קטם כמו כפר ורדים נישאר קבוצה קטנה ולא נהפוך סניף, דבר שקורה בהרבה יישובים. אבל אנחנו היינו נחושות לגדול. חיפשנו מישהו שירכז את הסניף וכך הגענו לניל אלדר, שמרכזת היום את סניף נוע"ם בכפר. אחרי שנילי הצטרפה, עשינו מסע פרסומי מטורף להזמין ילדים לתנועה. אפינו כ-2,000 עוגיות מזל, שבכל אחת הכנסנו כתב חידה, שבו ערך כלשהו שקשור לנוע"ם. את העוגיות חילקנו בבית ספר "קשת" ובחטיבת הביניים "אמירים" וכבר בפעולה הראשונה הגיעו כ-30 חניכים, כך גם סיימנו את השנה. אף אחד לא האמין שהקבוצה הקטנה בכפר ורדים גדלה לכדי 30 חניכים, גם אנחנו היינו בשוק".

 

המרץ והפעילויות הובילו להצלחה כבירה

"בקורס ההדרכה הנוסף כבר השתתפו עוד 6 חניכים, ולמעשה שילשנו את צוות ההדרכה שלנו, מה שתרם רבות ליכולת התפקודית שלנו. בשלב הזה כל המטלות התחלקו בין 9 מדריכים ורכזת ולא רק 3 מדריכות ורכזת. בנוסף, בשנה הזו הצטרף גיא דבי שהיה בשנת שירות בכרמיאל מטעם נוע"ם. גיא הוסיף צביון של נוע"ם, כמי שגדל בתנועה והיה חבר בה מכיתה ג'. את השנה הבאה כבר סיימנו עם 50 חניכים וכבר זכינו בתואר הנכסף הסניף ה-4 הכי גדול בארץ והכי גדול בצפון. צריך להבין שנוע"ם בארץ היא תנועה קטנה יחסית וסניף יכול להכיל 10 חניכים, סניף ממוצע זה בסביבות 20-30 חניכים. סניף שבו מעל 50 חניכים, נחשב סניף ענק".

 

נותנים לכפר מהלב ומצפים למעט הכרה

"נוע"ם בפכר ורדים פועלת ביחד עם הקהילה ולמענה מהרגע הראשון. כחלק מהחיבור הקהילתי היה חשוב לנו לזכות בביקור של ראש המועצה, סיון יחיאלי. ראש המועצה הוזמן במהלך שלוש השנים האחרונות אינספור פעמים לאירועים שונים של התנועה בכפר. נילי ישבה אצלו מספר פעמים ולמרות הבטחות רבות, הוא עדיין לא הגיע. לאחרונה התנועה זכתה להכרה ממשרד החינוך. זה קרה רק עכשיו למרות שהתנועה קיימת כבר 30 שנים, מפאת גודלה הקטן. ואני חושבת שאם משרד החינוך מכיר בנו, אז גם המועצה מחויבת להכיר בנו".

את מדברת על הכרה שבאה לידי ביטוי בתקציב?

"לא בהכרח. כמובן שאם מגיע לנו אנחנו רוצים לקבל. וגם דיברנו עם סיון על כך. תשובתו הייתה שהצופים לא מקבלים ולכן אין סיבה שנוע"ם תקבל. אני לא נכנסת לזה, למרות שהיו אנשים שטענו כי הצופים כן מסובסדים, אני לא יודעת ואני רוצה להאמין לדברי ראש המועצה. מבחינתי מה שחשוב הוא שאנחנו יצרנו בית לכל אותם ילדים שלא היה להם מקום בצופים, מסיבות שונות. אז אני שמה בצד את העניין התקציבי, אבל אני לא מוותרת על העניין העקרוני. לצוות המדריכים הנפלאים ולחניכים יש צורך בהכרה של ראש המועצה בפועלנו. עשינו פרוייקטים חשובים ביותר עבור הקהילה – לפני שנה כשאבישג היתה רכזת ההדרכה היא ארגנה פרויקט עם עמותת "זכרון מנחם" לתרומת שיער למען נערות חולות בסרטן. זה היה לקראת פורים ובמקביל חילקנו משלוחי מנות לתושבי הכפר המבוגרים כמו בכל שנה וביקשנו מהמועצה לפרסם את זה והם לא הסכימו לפרסם בטענה שלא יימצאו תורמים. בסופו של דבר, פרסמנו בפייסבוק ותלינו שלטים בכפר וכמעט 20 בנות תרמו את שיערן, זה היה מאוד מוצלח".

מה החשיבות של ההכרה מראש המועצה?

"אני רואה בזה פידבק לנוער. מדברים הרבה בכפר על נוער שנמצא כל היום במסכי המחשב או הטלוויזיה והנה נוער שהולך נגד הזרם, וזה ממש לא פשוט, ועושה דברים ערכיים וחשובים גם ברמת ההנאה החברתית וגם עבור הקהילה בה הוא חי. אני מצפה לפידבק מהמועצה על היוזמה של נוער מהכפר שלקח על עצמו להקים מסגרת שתהיה בית לילדים נוספים, נוער שמתארגן לפני כל חג בתורנויות מחוץ למרכזי מזון כדי להתרים לעמותת "לתת", נוער שמאפשר לאנשים שלא מהיישוב להכיר את כפר ורדים, עם זה חברים שבאים להתארח לפעמים עם המשפחות שלהם. הפכנו להיות מקום משמעותי הן ברמת הכפר והן ברמת נוע"ם הארצית וההכרה מגיעה לנו ובמקום אנחנו מקבלים התעלמות מוחלטת מראש המועצה. כבר נקבע תאריך שיגיע, כולנו התכוננו וציפינו והוא לא הגיע ואפילו לא הודיע על כך. זו אכזבה מאוד גדולה. אנשים משקיעים את הנשמה, יוצרים חינוך לא פורמלי בכפר, מסגרת חמה ומהנה עבור כל הילדים שאין להם את זה במקומות אחרים. ילדים שלא מוצאים את מקומם באף מסגרת, בלי חברים, לעיתים אלימים, הגיעו למצב שתוך מספר חודשים בנוע"ם הם יושבים במעגל ומחליפים דעות תוך הקשבה עם חברים. זה בעיקר בזכות העבודה הקשה של המדריכים. אז כן, אני חושבת שמגיעה לנו הכרה".

יש צפי חדש לביקור של ראש המועצה?

"אחרי הפוסט שכתבתי בנושא בפייסבוק לפני כחודש, התקשרה המזכירה של סיון לתאם ביקור שלו בנוע"ם. אני מקווה שזה יסתייע בעתיד הקרוב. אנחנו כמובן נמשיך בפועלנו".

 

ההורה הפעיל מאחורי הקלעים

עופר ריבק, "אב הבית" של סניף כפר ורדים בנוע"ם וחבר ועד המניין המשפחתי שופך אור נוסף על סיפורה של התנועה בכפר.

 "הילדים הגדולים שלי, גיא בכיתה י' היום מדריך בנוע"ם ויולי בכיתה ט' במהלך קורס הדרכה, היו למעשה החניכים הראשונים של נוע"ם כפר ורדים. עוד טרם נפתח כאן סניף. אנחנו משפחה חילונית שמנהלת אורח חיים חילוני וחברה במניין המשפחתי, החיבור לנוע"ם קרה דרך המניין המשפחתי. באותה תקופה לפני כארבע שנים, אחרי שזה לא הסתדר עבורם בצופים, פנינו לנוע"ם הארצי, הם התחילו להשתתף בפעילויות הארציות ובינגו. חשוב לי לציין שאני חושב שהצופים היא מסגרת נפלאה, למי שזה מתאים לו. בכלל תפיסת העולם של אשתי ושלי היא שתנועת נוער זה דבר מאוד חשוב ולכן היה לנו חשוב שהילדים יבקרו באיזו שהיא תנועת נוער. אני חושב שבימינו תנועת נוער מאוד חשובה, יש לפחות פעמיים בשבוע שהם יוצאים ונפגשים עם ילדים אחרים ומקבלים ערכים וקצת ציונות (כן, זו לא מילה גסה), ולא משנה מה שם התנועה".

איך אתה התחברת להקמת הסניף?

"אני חבר בועד המניין המשפחתי ומדי פעם עלה בישיבות הרעיון של פתיחת סניף נוע"ם בכפר ורדים. לרוב הרעיון נפל מתוך ההנחה שאין לנו יכולות להתחרות בצופים. אחרי שהילדים שלי נפלטו מהצופים, הבנתי שלא צריך להתחרות בצופים, אלא להקים בית לכל מי שלא מוצא את מקומו בצופים ויש גם כאלה. במקביל הגיעו החבר'ה מנוער אנגליה והצליחו להדביק חלק מהנוער בכפר ברוח התנועה. אז הגיעו הבנות שהחליטו שהן מקימות סניף של נוע"ם בכפר. אני קידמתי מול הרשויות בזמן שהן יצאו לקורס הדרכה".

 

החשיבה הלא מקובלת יצרה תפנית מוצלחת           

"בשלב הזה במקביל ובשני מסלולים נפרדים, הבנות ואני חיפשנו רכז לסניף. אני חשבתי באופן קונבנציונאלי על מישהו צעיר אחרי צבא כפי שמקובל לרכז תנועת נוער, יצא שפניתי לניל אלדר כדי שתשאל אם מישהי מבנותיה רוצה את התפקיד. מסתבר שבמקביל נעה אלבז פנתה אליה והציעה לה את התפקיד. נילי אמרה לי שהבנות שלה לא מעוניינות, אבל שאולי היא תעשה את זה. זה נשמע לי רעיון מאוד מהפכני, ונדלקתי עליו. בדיעבד אני חושב שזו הצלחה מסחררת. נילי מביאה המון ניסיון ואת האישיות המיוחדת שלה, היא צעירה ברוחה ומצד שני היא מאפשרת לנוער לעשות את הדברים בדרכם והיא רק המנוע מאחורה, לא עושה בשבילם את העבודה. בגלל שהיא אישה בוגרת, אני חושב שהיא מספקת יציבות, שמאפשרת לסניף לצמוח כבר שנה שלישית במספרים גדולים ולהפוך לעובדה גם בכפר וגם בתנועה".

הסניף שלנו משמש כדוגמה עבור סניפים אחרים

"הארגון הארצי של נוע"ם, לאור ההצלחה בכפר, מנסה לשעתק את ההצלחה ביישובים אחרים. כיוון שלמצוא רכזים נוספים בוגרים כמו נילי זה לא טריוויאלי, מנסים למסד פונקציה של הורה מחויב, כמו זו שאני ממלא. מישהו מתפקד למעשה כ"אב הבית" (שם שנילי נתנה לתפקיד) ומאפשר את ההמשכיות של הסניף עם השנים. למעשה, מה שקורה בכל הסניפים האחרים זה שהרכז מתחלף לעיתים תכופות ואז מתחילים מחדש. הורה צמוד יכול להיות החוט המקשר".

 

הבן שלי מצא את הבית שלו בנוע"ם

שרון מליק, תושבת כפר ורדים ואמא של עידו, תלמיד כיתה ו' בבית ספר "קשת" מספרת מחוויותיה: "עידו הולך לנוע"ם מתחילת השנה בעקביות, אחרי שניסיון בצופים לא צלח. לפני שהצטרף לנוע"ם, עידו היה סגור ונחבא אל הכלים ואני לא האמנתי שייצא לטיול שכולל לינה מחוץ לבית. עכשיו הוא חוזר מאושר מהטיולים ומשתתף בשמחה בפעילויות התנועה. נילי מדהימה, היא מתייחסת לכל ילד וילד כאילו הם שלה. אני חושבת שזה מה שמעניק לילדים בטחון גם כשקשה להם, לכן הם מתנסים בדברים חדשים בשמחה ובלי חשש. החוויה שלו מאוד חיובית, ואני מאוד נהנית משיתוף הפעולה של ההורים בתנועה, זה תורם לנו גם כמשפחה. אני משתדלת להתנדב למה שאפשר כי זה חלק מהעניין מבחינתי. נוע"ם זו התנועה שנותנת הכי הרבה לקהילה, בלי לקבל ומבלי לצפות לקבל בחזרה. כל חג מארחים אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, מחלקים בפורים משלוחי מנות, מפעילים דוכן בפעילות ט"ו בשבט. אני שמחה שזה הדברים שהבן שלי רואה, אני חושבת שיש לזה ערך חינוכי גדול יותר מבית הספר. והכי חשוב זה שכיף לו והוא חוזר עם חוויות חדשות".

 

אי אפשר להגיד לא לשלוש בנות בכיתה ט'

נילי אלדר, תושבת כפר ורדים ורכזת סניף נוע"ם בכפר מסכמת: "כשהגיעו אליי הבנות, הייתי בטוחה שהן מתעניינות אם אחת מהבנות שלי פנויה לתפקיד. כשהן שאלו אותי, חשבתי שזה לא מתאים ושיחפשו מישהו צעיר, אבל כשבאות שלוש בנות בכיתה ט' ומבקשות אז לא אומרים להן לא. אמרתי שאני אחשוב על זה ובאתי לבקר במחנה קיץ. לפני כן, הייתי פעמים רבות במחנות קיץ של תנועת הצופים, אבל במחנה הזה היה משהו אחר באוויר, שונה ממה שאני מכירה. הסתובבתי שם עם דמעות בעיניים, היה משהו שריגש אותי באווירה, בהכלה, בנועם. נשביתי בקסמיהם והחלטתי שאני מוכנה לקחת על עצמי את התפקיד".

מה המשמעות של נוע"ם בחיים שלך היום?

"זה חלק ממני, למרות שאני בכלל הסבתא של נוע"ם. אפילו המנכ"ל של נוע"ם בן 33-34, אני הכי מבוגרת בגיל וכם אני גם סבתא. מצד אחד אני לא נועמיסטית, לא גדלתי בנוע"ם, אבל אין ספק שזה ממלא את חיי מאוד. מדובר במפעל מאוד יפה, זה נחמד לראות דברים אחרים אצל הילדים והנוער, בדור שגדל על הטכנולוגיה. זה כיף לראות ילדים שכן חשוב להם מהפעילות החברתית, ואכפת להם לתת מעצמם. מדריכים בעלי נתינה ויכולת הכלה גדולה, אפילו בדברים הבנאליים כמו לשחק משחקי חברה עם ילדים אחרים. זה נחמד שזה קיים בנוע"ם ואני על תקן המבוגר האחראי שעומד מאחורי הקלעים ומספק יציבות, את ההיבטיים הטכניים ורוגע להורים. יתרון נוסף שמגיע עם הגיל והמעמד זה שאני נטולת אגו, אין לי צורך להיות מעורבת וכך כל הפעילויות הן ביוזמת הנוער".

 

להפריד בין יהדות לדתיות

מה סוד הקסם?

"לא פשוט להקים בכפר ורדים נוע"ם. ראשית בגלל השבט הגדול והמפואר של הצופים. לא פשוט ללכת נגד הזרם והלחץ החברתי. הדבר השני הוא שיש פוביה של דתיות שמתקשרת לנוע"ם. אנשים לא עושים את ההפרדה בין יהדות לדתיות. יהדות זה דבר יפה עם היסטוריה מפוארת וחוכמת חיים מרשימה. מישהו לקח את היהדות וניכס אותה לעצמו והותיר אותנו החילוניים, בלי יהדות. לצערי הפחד שיש לחלק מהאנשים, שמי שיהיה בנוע"ם יוחזר בתשובה מעוור את עיניהם. ובכפר ורדים דווקא כמעט כולנו חילוניים.

ובכל זאת אנחנו גדלים בעיקר בשיטת ה"חבר מביא חבר". מבחינתי אין מטרה לגדול עוד ועוד. חשוב לנו להישאר תנועה אינטימית וקטנה, שבמסגרתה אפשר לראות כל ילד. זה נותן לי הרבה כוח שמדובר בתנועה שצמחה מלמטה, מהילדים וזה לדעתי היופי שבה".

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
אין תגובות לכתבה