הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

נגועים

     
חגית פרידלנדר    07.04.09
והנערה התמה. והאלמנה ששתקה. והאלמנה שבכתה. והמזוקן שדמע. ושעיר החזה שביקש לנשק. והקשיש שברך. והצעירה המצולקת. וזוג הנאהבים. והזוג שכבר לא נאהבים. והאישה הרוטנת




חגית פרידלנדר

 

כמפגשי השונים עם אנשים אני מהרהרת רבות בדרכים שלנו לבחור לחיות.

אני לומדת כל הזמן כמה מעטות ידיעותנו...

כמטפלת רואה במגע שפה ראשונית ליצירת קשר, שפה מרפאה, שפה של הקשבה, של חושים, שפה נעדרת מילים...

משתדלת ללמוד מהגוף לדעת בשפה שנוגעת.

שפה היודעת לגעת בדם הדברים.

 

 

בדם הדברים

 

להסיר ולחשוף את הבשר

עד העצם. השריר. הגיד שמחבר

לקלף שכבה אחר שכבה מבלי לוותר.

לראות מה הנימים השקופים הדקיקים

מספרים על אנשים יפים , רכים וחזקים.

לדעת שנוגעים בדם הדברים.

 

 

 

והמחשבות נודדות ומנסות לתאר אותנו באותו פרק זמן שהחלטנו לקחת לעצמנו והן רוקמות מילים שמנסות גם הן לגעת...

 

 

 

"נגועים"

 

הם מגיעים בחלוקי מגבת לבנים.

בכפכפי בד לבנים. חד פעמיים. 

נגועים חד פעמיים.

הם מחייכים במבוכה ונכנסים לחדר שאור נעים מלטף את קירותיו.

מטשטש אמנם את הפרטים הקטנים אך חושף אחרים. סיפורים של שנים.

החום שמחבק אותם בהיכנסם משיר מעליהם את החשש הציפיה והסקרנות שמתחת לחלוקם.  

ריח שמנים וקטורת מקדם אותם בכניסה לממלכה שלהם בה רק הם קיימים

למשך שעה אחת. עם עצמם. עם גופם. עם נפשם. מלכים משוחים.

אני תולה את החלוק הלבן על הוו. מלווה אותם למיטה ומכסה את גופם בסדין לבן ונקי הנושא את סיפורי האתמול מגוהצים. המחר שלהם הנגוע חוזר עם פיסת חיים נוספת שקיבלו. נגועים בזכרון מגע ידיים זרות. אחרות. מדברות. מכירות.

כן, הן מכירות את הרעב הזה. הן מזהות אותו ממרחקים. 

 

שוכב איש גדול על המיטה הצרה. ראשו טמון בחור.מאוויו גם. הוא נושם עמוק

ומוציא אויר כלוא. האם רק האויר כלוא? תוהות הידיים. ללא אומר הן מטיילות על גופו, לשות וסוחטות, לוחצות ומתפתלות. בקצב מתון. הקצב משתנה וחודר לעומק הרקמה האנושית. מוהלת את שמן השקדים בטיפות ריחניות של תמציות צמחי מרפא ולכל זה מוסיפה מדם ליבי טפטופים של אהבה. אהבה לאדם ואפסותו. אהבה לכל יצור בחלד. אהבה שניגרת ומחלחלת לתוך נקבוביותיו של הזר.

 

עוצמת עינים והאיש הגדול הופך להיות ילד קטן צמא ורעב.

והצעירה השדופה הופכת להיות תינוקת שמנמנה בעריסה.

והאישה שבעת הפינוקים הופכת להיות ילדה שזנחו.

ובגבר שאינו פוסק לדב , זה עם הרגל שהפוליו פגע בשריריה אני רואה את מי שלא ראו אף פעם.

והבחור ארך הגפיים שפרצו מהמיטה היה לאיש עייף שבע שנים.

והרופאה עם הרגליים הדקות שנפרדה מהפחד להיות נגועה.

והגברת המפורכסת שמבין קפלי כרסה זחלו סודות אפלים.

והאישה הממהרת שאפילו מחוגי הזמן עצרו מלכת למען שעה של מגע.

 

והנערה התמה. והאלמנה ששתקה. והאלמנה שבכתה. והמזוקן שדמע.

ושעיר החזה שביקש לנשק. והקשיש שברך. והצעירה המצולקת. וזוג הנאהבים.

והזוג שכבר לא נאהבים. והאישה הרוטנת. והגבר השתקן. והעלם הביישן.

והסבתא הגאה.

 

והנהג. והקיבוצניקית. והמהנדס. והחקלאי. והמורה. ואיש המחשבים. והדתיה.

והמפקח. והדוקטור. וסוכן המכירות. והאמריקאית. והשחמטאי. והקבלן. והסטודנטית. ומנהלת הפרויקטים. כולנו.

 

וכל אחד בזמנו שוכב על המיטה. נטולי תארים. נטולי מעשים. עוצמים עיניהם כמוני ומתמכרים למגע. נגועים. כמוני.

אתמול כמעט ואיש לא נגע בם. לא בגופם ולא בנפשם.

והם התהלכו להם בחיים לא נגועים. היום הם נגועים. לפרק זמן קצר. ומחר?

 

 חגית פרידלנדר- אמנית- מטפלת הוליסטית





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
12
נגעת בי עם הנגועים
דורי 13.06.09 09:15
11
לחגית
יורם 25.04.09 13:40
10
הללויה
עודי 16.04.09 17:51
9
גם לכאן הגעת, אדיוט??!
ריבקי 12.04.09 17:47
8
לפעמים הגיל שלנו מראה לנו שמספיק להיות נגועים, ופשוט לעבור לדבר האמיתי
מיכאל 12.04.09 01:44
7
נגועים
ישראל 08.04.09 16:13
6
מרגש
ליז 08.04.09 12:47
5
נגועים
יעל 07.04.09 17:08
4
אוצר גלום
ברוך 07.04.09 14:27
3
כתיבה מאוד יפה
סיגל 07.04.09 13:46
2
נגועים
רזוש 07.04.09 13:09
1
נגועים
מירב פז 07.04.09 11:46