הירשמו ל-ורדימייל וקבלו עדכונים על חדשות ואירועים בסביבה:

שם
אימייל

תעצומות הנפש

     
קובי שקד    11.06.09
על השכל, הרגש, הדעת, כח הרצון והעונג * זו הזמנה לגלות את הכוחות הצפונים בתוכך וללמוד להפעילם כדי להפוך את החושך לאור, את הרע לטוב ושתהיה תמיד בשמחה




קובי שקד, כפר ורדים



"אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת-הַמַּעְיָן / מִמֶּנּוּ שָׁאבוּ אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים
בִּימֵי הָרָעָה עֹז כָּזֶה, תַּעצוּמוֹת נָפֶשׁ, / צֵאת שְׂמֵחִים לִקְרַאת מָוֶת, . . ."

"אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת" /  ח.נ ביאליק



האמונה הבלתי אפשרית בנשגב

 

האמונה בא-לוהים בורא עולם היא כוח מחייה. אך כוח זה איננו נחלת הכלל. האמונה לא קיימת בקרבם של כל הברואים באופן גלוי - בין אם מקינון הספק בקיומו של א-לוהים ובין אם מהשאלה האם דרך האמונה היא דרך חיים. נוכל למצוא הרבה אנשים טובים - אנשים שדרכם דרך חסד ואהבת הזולת, הם שלמים עם עצמם ואין איש שיוקיעם על דבר כזה או אחר ולו הפעוט ביותר - שאם ישָאַלו על אמונתם יאמרו שאינם מאמינים בא-לוהים. אמונתם היא בעיקרה "היה אדם טוב", ואכן הם כאלה.

יהודי הוא יהודי ממילא והקשר שלו אל הבורא קיים בו בפנימיותו. עם זאת אפשר להבין יהודי שאין בו אמונה כלל כי לגביו כל מה שהוא בלתי נראה, כה רחוק ממנו ונשגב מבינתו - לא קיים. האם נתעקש להביאו אל האמונה או שנוכל לסלוח לו? כל עוד אנחנו יכולים להעיד עליו שלפחות מעשיו חופפים - בלי ידיעתו כנראה - לכל אשר נדרש ממנו לקיים ביחסים שבין אדם לחברו ובינו לבין עצמו מי אנחנו שנלין. מהיות א-לוהים אל רחמן וסלחן הריהו מוחל לאותו יהודי על עברות אי אלו ואחרות אז מדוע שאנחנו לא ניטול מעט ממידה זאת וננהג כלפיו במידת הסלחנות.

 

 

 

הכוחות המניעים בנפש

הנפש שמאפיינת את האדם יונקת את חיותה מהנשמה. לממש את חיותה שהוענקה לה ניתנו לנפש האדם כוחות פנימיים הבאים לידי ביטוי באמצעות המחשבה, הדיבור והמעשה. כוחות הנפש הם המפעילים ומעלים את האדם בדרכו בעולם הגשמי: 

* השכל - יש בו את החכמה ויש בו את הבינה שהם הכוחות העוזרים בבניית החיים. החכמה היא ההברקה - הרעיון שצץ ועולה. הבינה היא ההתבוננות בדבר ופיתוח הרעיון.

* הרגש - הוא ההוויה העצמית הוא אני - הוא החיים שלי. יש בו אהבה שמקרבת ויש בו יראה שמרחיקה ומגוננת.

* הדעת - היא העיקר. היא הכוח המתאם, המתווך והמגשר בין הכול. הדעת היא הכלי של כל הפרטים שכולל את הכל ועובר דרך כל הדברים. הדעת משולה לבריח המחבר בין כל העמודים שבמשכן ליריעות העור שעוטפות אותו. היא מקיפה הכל ובו זמנית חודרת דרך הכל - לעטוף ולחזק את הקשר בין כל המרכיבים.

* כוח הרצון - נשאב מהנשמה ומקורו באמונה - מעל לכל ומקיף את הכול. כאשר הנפש עורגת אל הדבר ואם יש בי אמונה - "אין דבר העומד בפני הרצון". הרצון מונע מהאמונה שאת הדבר שארצה אוכל גם להשיג.

* העונג - הכוח בנפש המחזיק בדבר. אם הדבר אינו מסב לי עונג סופו שאין לי עניין בו. ומאידך כשאני מלמד את עצמי להתענג על הדבר הרי איני רוצה לעוזבו ואני מחזיק בו בכל מאודי.

מקום השכל במוח, מקום הרגש בלב - התוצאה הנגלית של השכל והרגש שביטויה הוא במעשה - מקומה בכבד (גדולתו של "מלך" היא שיש בו את כול שלושת הכוחות באיזון והרמוניה מלאים).

תמיד יהיה המוח שליט על הלב - תמיד השכל ינהל את הרגש. השכל מתבונן בהתרשמויות הנקלטות במוח דרך חמשת החושים. הלב מרגיש את הדבר. לרב הדברים מסביבנו נקלטים דרך הרגש - דרך הלב שזוהי הדרך הטבעית להרגיש לרצות את הדבר - אינני יכול להסביר למה חשקה נפשי דווקא בדבר זה או אחר. אבל מכאן ואילך עוברת השליטה אל המוח להתבונן ולבחון את הרצון לקשר לדבר ולנהל את המשך התהליך שבסופו אדם מתחבר אל הדבר או מבין שאין כאן עניין.

 

 

 

להוציא אל הפועל בכוח הדעת

הכוח המוחשי מתחיל מהחכמה. הרעיון שעלה מכוח-החכמה משתרש בחלקו הגלוי של השכל ושם הוא מצוי בתול ודל. מכאן מתעורר כוח-הבינה, משיג את הדבר ואוחז בו - וכשהאחיזה אמיצה עולה גם הדרך למימוש הדבר. האחיזה בדבר מאפשרת להתחיל ולפתח את הרעיון. עד כאן אנחנו עדיין כביכול בדמיונות-שווא אפילו שהרעיון אולי כבר הבשיל. הרצון שלנו שעדיין לא מומש הוא להוציא לפועל את הרעיון. ולצורך כך אנו נזקקים לכוח הרגש - הכוח הגורם לנו להיות שייכים לדבר. 

יש אנשים שמידותיהם הן בעיקר שכליות. הם פועלים על פי הגיון וההתחברות שלהם לדבר היא איטית בלי התלהבות. לעומת יש אנשים שמידותיהם רגשיות בעיקר והם מתחברים לדבר מהר מאד - כי הנה יצא דבר מתוכם והוא שלהם - אנשים אלה חשובים בעיקר בעיני עצמם.

כשהדבר נקלט והתפתח בשכל בעוד שהתחושה בנפש אל הדבר עדיין לא התעוררה, יש עדיין חסר - זו אינה אחיזה ממשית. לפעמים נטעה ונוציא את הדבר אל הפועל אבל יהיה זה מכוח "אינטואיציה" ודרוש יותר מסתם מזל שתהיה הצלחה בדבר.

וכאן מקומה של הדעת להופיע ולהשפיע. כשהכול כבר ברור ומובן לגמרי והדבר כבר מוחש ברגש ואתה מתחבר אליו באהבה בתחושת קרבה וקיימת בך מעט יראה ממנו - עדיין כדאי לנהוג זהירות - הדעת אומרת: המשך לחפור ולהעמיק.

כי אם לא תדע לממש את האהבה ואת היראה שגילית אל הדבר ואם לא מפנימיותך יצא ולא מתוך עבודתך שלך - יבואו עם הדבר רק דמיונות-שווא. אך ככל שתעמיק ותביא את הדבר אל תוך פנימיותך וככל שתִכבד העבודה - יתגלה הדבר האמיתי והוא יהיה כולו שלך. יגעת ומצאת - תאמין, לא יגעת ומצאת - אל תאמין.


המפתח - השקעה והתמדה

אם הבנת את הרעיון בשכל ואתה רואה את פנימיותו - תתקע דעתך בו ואל תסיח דעתך ממנו. השכל קר והרגש חם ומחובר. אל תיתן לשכל לבד להפעיל את כוח הדעת ליצור את הרגש. תשקיע והדבר יהפוך שלך.

לא תשקיע הכול יחזור ויהפוך לדמיונות-שווא.

אם התמדת והשקעת וחשת אהבה לדבר וגם יראה תוכל לדמיין לעצמך את הרגש כלפי הדבר. מתוך הרגש תוכל לבנות לעצמך תמונה דמיונית של הדבר שתעזור לך להמחשתו. תוכל גם להשתמש בדמיון כדי לשאוף ולהימצא במקום גבוה יותר. לאחר שכבר נעשתה העבודה הראשונית, הדמיונות הבאים מתוך רגש האהבה והיראה, נוכל לראותם בהיבט החיובי שבהם כגורם מניע ומוביל אל האמת.

 

 

 

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -  

 

 

 

ואם אמנם יש את נפשך לדעת, זו הזמנה לגלות את הכוחות הצפונים בתוכך וללמוד להפעילם כדי להפוך את החושך לאור, את הרע לטוב ושתהיה תמיד בשמחה.

להצטרפות לסדרת מפגשים לגילוי תעצומות הנפש  בהנחיית קובי: 050-552-421

אין צורך להגיב רק להצטרף - והכול כלול ללא תשלום

 

 





 הדפסת כתבה     שליחה לחבר     הוספת תגובה
תגובות הכתבה הצגת כל התגובות ברצף
4
התפלספות
יהודית 15.06.09 14:37
3
בכל זאת תגובה
קובי 12.06.09 00:10
2
הסבר ל 1 , ושאלה למחבר
פרשנדתי חילוני 11.06.09 20:04
1
מה זה א- לוהים? מה זה המקף? (לת)
אני 11.06.09 13:51